העמק דבר על במדבר טו:ל

1אשר תעשה ביד רמה. פי׳ הרמב״ם בפי׳ המשניות ובס׳ המורה בשלישי פמ״א. דזה קאי על כל פרטי המצות אפילו על מ״ע. דזה שחלקה תורה בעונשין. אינו אלא כשעושה מחמת תאוה או עצלות וכדומה. אבל כשעושה ביד רמה נגד דבר ה׳. והרי זה מומר להכעיס. דומה למודה בע״ז ולכופר בכה״ת שנתן הקב״ה ונמצא זה המקרא מחובר לדלקמיה דכתיב את כל המצות האלה. ונתבאר דהעובד ע״ז ה״ז כאלו לא עשה כל המצות וכאלו לא למד לא תורה שבכתב ולא תורה שבע״פ אע״ג שהוא עושה ולומד וע״ז הוסיף זה המקרא דה״ה מי שעשה ביד רמה בדבר א׳ מה״ת הכי הוא. וכדאי׳ בבכורות דף ל׳ דהבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר א׳ אין מקבלין אותו. וה״ה בישראל שכופר בד״א. והכי אי׳ בירו׳ פ׳ חלק כי דבר ה׳ בזה אין לי אלא בזמן שביזה ד״ת מניין אפי׳ כפר במקרא א׳ בתרגום א׳ בק״ו א׳ ומפרש במקרא א׳ ואחות לוטן תמנע בתרגום א׳ יגר סהדותא בק״ו א׳ כי שבעתים יוקם קין וגו׳ ת״ל ואת מצותו הפר . ופי׳ עוד הכתוב את ה׳ הוא מגדף ונכרתה וגו׳ כי דבר ה׳ בזה וגו׳ הכרת תכרת וגו׳. המשך הכתובים. דמי שעושה ביד רמה הוא אחד משני אופנים. א׳ שבא בזה לבזות את ה׳ המצוה. אפי׳ הוא מאמין אשר דבר ה׳ ראוי לדקדק בהם. כי לא דבר רק הוא אבל כדי להכעיס את ה׳ ולהראות שאין פחדו עליו עושה דבר שגם בשכלו מבין ומאמין שאין לעשות כן כמו דאיתא בסנהדרין דף ק״ג גבי אמון שבא על אמו. כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי. והתכלית מזה חשבו כדי שירחיק הקב״ה השגחתו ממנו. ויהא תחת הטבע ככל המון הגוים. וביארנו יותר בפ׳ נצבים ב׳ שאינו רוצה להכעיס את הבורא ית״ש. אלא שאינו מאמין בתורה שהיא ממנו ית׳ או שיש בה כ״כ חשיבות לדקדק על כל קוץ וקוץ לדרוש מזה הלכות לאין קץ. וזה האופן אע״ג שנראה שאינו ראוי לעונש כמו הראשון שעושה להכעיס. מכ״מ באמת הוא עוד גרוע. משום שהמאמין בתורה אלא שמכוין להכעיס את בוראו אינו אלא לשעה ואינו תדיר אחרי שדבר ה׳ אינו נבזה בדעתו. משא״כ מי שאין מאמין בתורה או בדרשות דקדוקי התורה. שוב אין תקוה שתבוא השעה שישוב להאמין. ומפרש הכתוב דמי שעושה ביד רמה את ה׳ הוא מגדף. אם הוא בא מחמת שבא לגדף את ה׳ ה״ז ונכרתה וגו׳. ואם כי דבר ה׳ בזה. לחשוב שאין בדבר ה׳ חשיבות לדקדק בהם. ממילא ואת מצותו הפר. היינו תורה שבע״פ הפר לגמרי וכמש״כ בס׳ ויקרא א׳ א׳ בפירוש המקרא בס׳ ישעיה ה׳. אזי הכרת תכרת הנפש וגו׳. זהו המשך הענין לפי הפשט :