העמק דבר על במדבר טו:ו

1או לאיל. הלשון משונה. ואם לאיל מיבעי. מזה דרשו חז״ל לרבות את הפלגס לנסכי איל והוי כמו דכתיב ואם פלגס או לאיל. והיינו דתנן במס׳ פרה פ״א ואם הקריבו מביא עליו נסכי איל ואינו עולה לו מזבחו :

2תעשה מנחה. בכבש כתיב במנחה הקרבה וביין עשיה ובאיל להיפך ובבן בקר בשניהם הקרבה. וענין עשיה הוא כל עשיות שעד הקרבה כמו בילה וכדומה גם ביין עד הניסוך שכשר גם בזר. וכבר נתפרש הכי לעיל ו׳ י״ז מקרא ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו ע״ש. והנה שנינו בשקלים פ״ו דדרך מביאין קרבנות היה לקנות מן הגזבר מנחת נסכים. ולא כמו מביא מנחה שמטריח עצמו להביא מביתו בכלי כסף או זהב כמש״כ הרמב״ם בהל׳ מעה״ק פי״ג. וכמו מביא בהמה שטורח להביא מביתו. אבל לא כן במנחת נסכים. הוא לא עשה מאומה רק שילם דמיהם והכהן הקריב עליו. וכ״ז מרומז בלשון והקריב וגו׳. ומכ״מ כתיב בפעם א׳ תעשה. דאם הביא מביתו והבעלים עשו כל עשיותיו עד הקרבה ג״כ טוב. ומש״ה כתיב בזה הקרבה ובזה עשיה ופעם להיפך. דבכל אופן טוב וכשר:

3בלולה בשמן. ולא כתיב בלול כמו בכבש ובן בקר. והיינו משום דכתיב כאן תעשה. דמי שקונה מן הגזבר והיא נעשית ביד הכהן. אין הבעלים יודעים מאומה כי אם שקונה עשרון סולת בלול בשמן. משא״כ בעת שהוא עושה. הרי צריך לדעת לעשות לשם מנחה והיא כתובה בלשון נקבה בכל מקום. וכן בפרשת פינחס אצל תעשו כתיב בלולה: