העמק דבר על במדבר טז:טז

1היו לפני ה׳. במ״ק דף ט״ז פי׳ חז״ל לפני ב״ד. ולמדו מכאן דמזמינין לדין. והוא פלא איזה ד״ת היה כאן. והאיך מוכח מלפני ה׳ בכאן יותר מבכ״מ דמשמעו לפני א״מ. אלא הוא שהיה קשה לחז״ל מה העלה משה בזה המאמר יותר ממה שכבר אמר לקרח. וכבר הערו המפרשים ז״ל בזה אבל כד דייקת לא צוה הפעם ליתן אש במחתות. והסיבה לזה שמתחלה הבין משה שקרח ודו״א כופרים בכל מה שאמר משה בשם ה׳ שלא כן הוא. ומש״ה אמר שיתן אות במה שכולם יהיו נשרפים מאש הקטרת רק את אשר יבחר ה׳ הוא יחיה. אבל עתה התבונן מדברי דו״א שהוא נחשד דהקב״ה עושה ע״פ בקשת משה. וגם זה עון פלילי. וכדאי׳ במס׳ שבת דף קמ״ט ב׳ כל מי שחבירו נענש ע״י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה שנאמר לא יגורך רע. מכש״כ לבקש רע על דורו ח״ו. ולפי זה החשד מה יועיל זה האות שלא יאמרו גם בזה ככה. מש״ה אמר היו לפני ה׳. היינו דין תורה. והענין דכל דיני תורה הקבועים לדורות המה עיקר טבע הבריאה כמו חקות שו״א כמש״כ בספר בראשית א׳ א׳ ובספר ויקרא ריש בחקתי. והנה מכבר נאמר פרשה לדורות בפרשת בהעלותך. ולא יהיה בב״י נגף בגשת ב״י אל הקודש. והלא לא כפרו קרח ודו״א בתורת משה הבא לדורות עולם שהם חקות שו״א. אלא חשבו שכל גדולי ישראל ראוים לגשת אל הקודש. ע״כ היה בזה ד״ת שאם אינם ראוים יהיה ניגף ומת מיד ולא מהקטרת כלל יגיע העונש. שזהו עונש לשעה ולא טבע שמיקרי דין תורה. מש״ה ניתן לחשוד. אלא הזמינו עצמכם לדין. היינו לעונש הנגשים אה״ק שלא כראוי: