העמק דבר על במדבר יז:יז

1דבר אל בני ישראל. הדבור כאשר הוא:

2וקח מאתם. ויתנו אליך מיבעי. וכמו דכתיב במעשה ויתנו אליו וגו׳ אלא משמעות קח בע״כ כדאי׳ בב״ב דף ח׳ ב׳ עה״פ והם יקחו את הזהב. וכמש״כ ריש פרשת תרומה. וכאשר לא נצרך מטות אלא לקטני אמנה בדבר משה בשם ה׳. ואם כן היו נראים נותני המטות המה הנשיאים כאלו המה אינם מאמינים ח״ו. ובאמת לא עלה מחשבה זרה זו בלבבם. ולא היו מרוצים ליתן. ע״כ היה הצווי שיקח בע״כ. דאע״ג שלא נצרך המטות בשבילם הלא נצרך בשביל אחרים באותו הדור ולדורות כמו שיבואר. וע׳ להלן כ״א:

3מאת כל נשיאהם וגו׳. לא מכלל השבט ויהא כתוב ראובן שמעון. ועל של לוי יהיה כתוב לוי. אלא שם הנשיאים יהיה כתוב על המטות. ויהי בזה אות גם על הכהונה גם על לויה כמו שיבואר האות במקרא כ״ג בשקדים ופרחים. ואע״ג דבאמת לא נצרכו לאות שוב על הכהונה שהרי מש״ה נעשה מהמחתות צפוי למזבח החיצון זכרון לבני ישראל וגו׳ מכל מקום היה גם במטה אות על הכהונה יחד עם אות הלויה. ללמד דכמו אות הכהונה הוא לדורות כלשון הכתוב זכרון לבני ישראל וגו׳. כך אות הלויה הוא לדורות עולם. ומש״ה נכתב שם אהרן ושם הנשיאים על המטות. וע״ע במקרא הסמוך. שנים עשר מטות. משמע חוץ ממטה אהרן. שהרי כתיב מאת כל נשיאיהם הרי שבט אפרים ושבט מנשה שני נשיאים. ואע״ג דלעולם לא נמנו אלא י״ב שבטים. ובמקום שנמנה שבט לוי לא נמנה יוסף אלא לאחד כמש״כ הרמב״ן בפרשת ברכה ובכ״מ. מכ״מ כאן לא שייך זה הכלל. שהרי אם היה נבחר שבט אחר מי שהוא. היה אותו השבט יוצא ממנין השבטים. ושבט אפרים ומנשה היו משלימים מנין י״ב. ואם היה נבחר שבט אפרים לחוד היה הוא יוצא ומנשה ולוי בכלל י״ב. ולזה באו המטות להורות איזה שבט מי״ג שבטים הוא נבחר ולא יהיה נמנה בכלל שבטי ישראל. ולא כמש״כ הרמב״ן ז״ל כאן: