העמק דבר על במדבר יח:ט

1מן האש. פרש״י לאחר הקטרה. ואם כן קאי גם עה״פ שלאחריו דמיירי בקדשים קלים וכדאיתא בפסחים דף נ״ט ב׳ יכול יהיו כהנים רשאין בחו״ש קודם הקטרת אימורין כו׳. אבל בקידושין דף נ״ב ב׳ משמע דרק בקדשי קדשים מיירי ובזה דרשי מן האש כאש ע״ש. וכן הוא באמת לפי הפשט לא כתיב מן האש אלא במפורש בזה המקרא שהוא קדשי קדשים. אלא נראה משמעו דקדשי קדשים מתחלה כולה היה ראוי לעלות לגבוה או לישרף חוץ למחנה או בשפך הדשן ולא לאכילת בעלים. והמקום נתן מן האש לכהנים. משא״כ חזה ושוק של קדשים קלים החזה באמת גם כן היה ראוי ליקרב ע״ג המזבח בכלל החלב. אבל שוק להיפך היה ראוי לאכילת בעלים בכלל כל הבשר אלא שנתנן המקום מחלק בעלים לכהן וכמש״כ בפרשת שמיני יע״ש ובפרשת צו ז׳ ל׳ ול״ב. מש״ה בקדשי קדשים כתיב מן האש. ולא כן בקדשים קלים:

2כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם. הכל נדרש בספרי ובזבחים דף מ״ה ובבאור הספרי נתבאר בעזרו ית״ש. אכן לפי הפשט משמעות רבוי לכל. המנחה בשלמות והחטאת בשלמות והאשם בשלמות ולא כל מיני המנחות וכל החטאות וכל האשמות. דאם כן לכל מנחותיהם מיבעי. והדרשה תדרש. אבל הפשט הוא כמש״כ ובאשר מפורש בפרשת צו דהנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. והיה במשמע רק מותר הסלת ולא מותר השמן אם ניתותר בפ״ע. ע״כ נתפרש כאן לכל מנחתם בשלימות. ובחטאת ואשם לא נתבאר עדיין העור למי וכבר שקלי וטרי בזבחים מנלן דעור קדשי קדשים לכהנים. ובא הכתוב לפרש כאן לכל חטאתם ולכל אשמם אפי׳ העור. ואם כן משמעות כל קרבנם הוא כלל והמקרא מפרש הפרטים והכי דייק לשון המקרא לכל מנחתם. ופי׳ הכתוב עוד אשר ישיבו לי קדש קדשים וגו׳. באשר דהעור שלא הובא מתחלה לגבוה שהרי אפי׳ עור העולה אינו עולה למזבח. מש״ה אחר שניתן לכהן אינו קדוש. אבל חלק אשר ישיבו לי הוא הבשר:

3קדש קדשים לך וגו׳ :