העמק דבר על במדבר יט:טז

1וכל אשר יגע על פני השדה. גם זה מיירי בטומאת אהל. אלא באופן אחר. שהאדם מאהיל על המת. ומיקרי אהל מגע כדאי׳ בחולין דקכ״ה ב׳:

2בחלל חרב. דרשו חז״ל דחרב הרי הוא כחלל. ואע״ג שדעת הרמב״ן וכמה רבותינו התוס׳ ז״ל ס״ל דחרב אינו מטמא באהל. היינו באהל המשכה. אבל אהל מגע שהאדם מאהיל עליו ודאי מטמא וגם בעיקר הדין אינו מוכרע והדברים עתיקים:

3או בעצם אדם. הכי מיבעי לכתוב. או במת אדם או בעצם או בקבר. אלא בא ללמדנו דעצם אינו מטמא באהל אלא באופן שיהא ניכר מצורת העצם שהוא של אדם. והיינו רובע עצמות או אבר שלם. ובזה אהל קיל ממגע אפילו אהל מגע וכש״כ אהל המשכה: