העמק דבר על במדבר יט:ד

1אלעזר הכהן. דרשו בספרי בכהונו. ובגמ׳ יומא דמ״ג דרשו הכי ממקרא הסמוך ואין זה נוגע למשמעות המקרא. אמנם פי׳ בכהונו יש לבאר לענין הפרשה. והנה פירש״י בבגדי כהונה שלו. ולמד רש״י זה מדאי׳ בזבחים די״ח בני אהרן בכהונו. מלמד שכה״ג שהשתמש בבגדי כה״ד פסול. בני אהרן הכהנים בכיהונם מלמד שכה״ד שהשתמש בבגדי כה״ג פסול. אבל מכ״מ אינו דומה. דשם דחלק הכתוב כיהון דכה״ג מכיהון דכה״ד. והרי לא מצינו חילוק בכיהונם אלא בבגדים מש״ה מפרש דמיירי בבגדים. אבל כאן לא מצינו רמז בזה על הבגדים יותר משארי דברים שנצטוו הכהנים בעבודתם. היינו קידוש יו״ר ועומד ועוד הרבה פסולי עבודה. ומשום שבאמת אין פרה קרבן הייתי אומר דמצות הכהן בה אינו אלא כמו ראיית צרעת או פ׳ עגלה ערופה. מש״ה פירש הכתוב שיהא דוקא בכיהונם. (הן אמת דרש״י לטעמי׳ שם בד׳ כ״ג ב׳ בד״ה אימא דיושב אינו זר. אבל התוס׳ כ׳ כמש״כ). ומזה למדנו שלא פסול בפרה אלא פסולין שנאמר בזבחים די״ז בב״כ בזמן שבגדיהם עליהם כהונתן עליהן וברחוץ יו״ר שם די״ט ב׳ נ״ל חוקה חוקה מב״כ. ועמידה אי׳ שם דכ״ג לעמידה בחרתיו ולא לישיבה משא״כ פסול טומאה ואנינות שאין הפסול נוגע לכהונה. תדע שהרי אכילת קדשים דכשר בזר ג״כ אסור בטומאה ואנינות. ועוד ראיה שק״צ כשר בטומאה. וכה״ג עובד באנינות אלא ע״כ אין בזה פסול כהונה אלא חסרון קדושה הנצרכת לקרבנות במעשה ובאכילה. מש״ה בפרה שאין בה קדושה אונן כשר בה. וגם טמא היה ראוי להיות כשר בה. אלא מדכתיב באסיפה ואסף איש טהור. למדנו דה״ה בעבודתה :

2מדמה שבע פעמים. האי מדמה מיותר. ונדרש בספרי שיהא על כל הזאה טבילה באצבע. ולפי הפשט בשביל שהוא חידוש שיהא דם פרה שאינו אלא בדק הבית נצרך הזאה פני אהל מועד מש״ה דרך לחזור עוד הפעם. וכיב״ז פירשנו בפ׳ מצורע מקרא והזה מן השמן באצבעו שהוא ג״כ מיותר ע״ש: