העמק דבר על במדבר כג:כא

1לא הביט און ביעקב. האון שישנו ביעקב אינו בעצם מושרש בלב יעקב. כמשמעות לשון הבטה כמש״כ לעיל פרשת חקת בפסוק והביט אל הנחש שהוא הסתכלות בתוך ופנים הדבר. וזהו דבר הכתוב הקב״ה לא הביט שהאון מושרש בלב יעקב. אלא כמו שאדם רוצה לעשות און ע״י רוח שטות שהיא טבע התאוה וכדומה. והכי איתא ברבה במדבר פ״ב עה״פ אם יתן איש ביתו וגו׳ אחות לנו קטנה וגו׳. דמש״ה אהבת ה׳ עזה לישראל אע״ג שהמה חוטאים כאוה״ע משום שהם כקטנים פי׳ שהטבע מחטיאם ולא הדעת:

2ולא ראה עמל בישראל. הקב״ה לא ראה עמל. במה שנראה לבלק ובלעם שהמה משנים הטבע וא״כ הוא עמל לאחוז בגלגלי הטבע כ״י. אבל אינו עמל ואינו שנוי כלל כאשר יבואר:

3ה׳ אלהיו עמו. על יעקב אמר. שאף ע״ג שהוא חוטא מכ״מ ה׳ אלהיו עמו. אינו כופר בעיקר. אלא אינו יכול להתגבר באותה שעה על התאוה והרצון. ועל ישראל אמר ותרועת מלך בו. באמת הצדיק אינו עושה נסים בקביעות ומה שראו בלעם ובלק אינו אלא מה שהצדיק מועיל בתפלתו בעת צרה. וזו באמת אינו נסיי אלא כך הנהגת מלכות שמים שתועיל תפלה לכל דבר. ותרועת היינו מלשון והרעתם בחצוצרות שמשמעו תפלה גם כן כמש״כ שם בשם הרמב״ם. וכ״ז היא מדת מלכות שמים ולא כמדת משה רבינו שהנהיג עולמו במדת תפארת. ומש״ה לא התפלל שמ״ע קבועה כמש״כ בספר שמות ל״ב י״א ולעיל כ׳ י״ג בהר״ד באורך. וזה אינו בכל הצדיקים וגדולי ישראל. מש״ה לא ראה עמל בישראל. ויש לבאר עוד כונה פשוטה במליצה זו ותרועת מלך בו. שהוא כמו מלך שמצביא את חילו. וע״י אותות בני חיל בתרועת מלחמה החיל נגשים אל המלך. ומי שאינו איש חיל תמה איך נגש ליד המלך בלי פחד. אבל איש חיל יודע שאין זה פלא. שכך הוא אות תרועת מלחמה. כך בני אדם הנגשים לעשות איזה דבר גדול ומצליח בשם ה׳. אינו אלא אתערותא מלעילא שיהא נגש לזה וכמש״כ בפי׳ שה״ש עה״פ קול דודי דופק פתחי לי וגו׳. ואם כן אינו חידוש ועמל כלל: