העמק דבר על במדבר כז:ז

1כן. מלשון כן צדקה לחיים. וכן כנים אנחנו. שביארנו במקומו מלשון בסיס ויסוד. כך הפי׳ כאן המה דוברות דבר שיש לו יסוד בתורה:

2נתן תתן להם וגו׳. כ״ז המקרא נראה מיותר. והכי מיבעי דבר אל ב״י איש כי ימות וגו׳. ולפי הדרש בב״ב דקי״ט בא לרבות חלק בכורה ועוד ארבעה חלקים. ולפי הפשט יש להבין עפ״י דאי׳ שם דק״ט רבי א׳ בכולן נאמר נתינה ובבת נאמר העברה שאין לך שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת. וזהו ודאי עומק לשון הכתוב . וא״כ בב״צ דכתיב והעברת את נחלת אביהן להן למדנו שהותרו ב״צ לכל השבטים. וכדאי׳ שם דק״כ אלא דשם למדו מדכתיב לטוב בעיניהם תהיינה לנשים. וזה לא נצרכנו אלא לת״ק דרבי. ודרשי הא דכתיב והעברת לרבות חלק בכורה וכפי׳ רשב״ם בדקי״ח כדכתיב והעברת כל פטר רחם. אבל לרבי הלא מבואר במקומו שהן רשאין להעביר נחלה. ומש״ה פירש הקב״ה בהם בפ״ע. משום דבאותו הדור לא היו רשאין שארי בנות להעביר נחלה אע״ג שעדיין לא נתפרש האיסור. ועפי״ז יבוא בדיוק דבר ה׳ נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם. בל״ז. וגם הקדים לשון תתן להם קודם דבר הניתן היינו אחוזת נחלה. ואח״כ אמר ה׳ והעברת את נחלת אביהן להן. הוא להיפך. ולדברינו מדויק שמתחלה אמר ה׳ שבשביל חכמתן וזכותן מחשיבם לזכרים לוקחי נחלה מצד עצמם. וכמו סרח בת אשר. מש״ה כתיב בל״ז. ועיקר הדיוק הוא להם. וחזר ופירש איזו נחלה היינו את נחלת אביהן להן. דבאמת אחר שהי׳ להם נחלת אביהן. אין הצורך ליתן להם בשביל עצמם. אלא נחלת אביהן. ומכ״מ מועיל זכות עצמם לענין והעברת:

3בתוך אחי אביהם. היינו בא״י ולא בעה״י. ולא נימא דיותר טוב להעביר נחלה בעה״י שקדושתה קלה מא״י: