העמק דבר על במדבר כח:כו

1וביום הבכורים. פרש״י בכורי קציר חטים וא״כ הדר מפרש קרא בהקריבכם וגו׳. ויותר נראה דסתם בכורים היינו כלשון המקרא בפ׳ משפטים וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. היינו שאז החל להביא בכורים מכ״ד. וכן פרש״י בפ׳ משפטים ע״ש. ואח״כ מפרש עוד בהקריבכם וגו׳ זהו שתי הלחם. וע״ע בסמוך:

2בשבעותיכם. ת״א בעצרתיכון. מכאן רגיל במשנה לקרוא זה החג עצרת. כמבואר במגילה פ״ג בעצרת שבעה שבועות ועוד הרבה. ובמקרא לא נקרא עצרת כי אם שביעי ש״פ וש״ע. [ועי׳ רמב״ן וספורנו ויקרא כ״ג ל״ו] אלא עפ״י תרגומא דהאי תיבה. ועדיין לא נתבאר האיך מיתרגם בשבועותיכם בעצרתיכון. אכן אחר הישוב בעיקר תיבה זו אין לו הבנה פשוטה. שנאמר שהוא משום מנין שבועות. והרי גם ימים נמנו ולכתוב ביומיכם. אלא ניתן ללמדנו ענין מנין הימים ומנין השבועות. ושני דברים המה. מנין הימים הי׳ לדעת לנו שכל הנהגות שקוב״ה מנהיג עולמו בשפע ספירות הידועים ובצרופן בהתמזגות המדות המה מ״ט 0 וכ״ז ניתן בהשגחה לפי מעשה התורה והמצות שניתן בחג הקציר. אבל מנין שבועי הוא להורות לנו שבעת מ״ת נתקשרנו עם ה׳ כ״י ככלה הנכנסת לחופה אשר לבד שהיא משתעבדת למע״י. עוד היא מחויבת להשקיע אהבתה אך בו. וע״ז היא סופרת שבעה ימים ביחוד בשביל זה החתן דוקא. [והיינו דאי׳ בנדה דס״ו טעם משום חימוד. וטעם שיש לחוש בכלה יותר. משום דמחויבת להשקיע דעתה בו שבוע ימים. ומש״ה אי אירע שספרה לזה האיש וביום חופה נעשה חתן אחר. היא מחויבת לספור שבעת ימים אחרים. והוא משום שמחויבת להשקיע דעתה בזה] כך נתחייבנו לבד מעשה המצות עוד להשקיע אהבתנו אך אליו ית׳. ובאשר לא בנקל לאדם להשקיע אהבתו לקוב״ה כמו אשה לבעלה ע״כ צוה הקב״ה למנות שבעה שבועות. וע״ז התכלית נקרא זה החג חג השבועות ולא חג הימים. ללמדנו בינה שעלינו להשקיע אהבתינו בו ית״ש ולהיות נעצר לפני ה׳. ובשביל זה נקרא חג העצרת שהוא הכונה של שבועות. ומש״ה כתיב בפ׳ ראה אצל שבעה שבועות תספר לך ושמרת ועשית את החקים האלה. שמשמען חקות התלמוד. כאשר יבואר שמה ברצות האל ית״ש. והנה כאן הודיע הכתוב שלשה ענינים לקדושת זה היום. א׳ וביום הבכורים. ב׳ בהקריבכם וגו׳. ג׳ בשבועותיכם. משא״כ בשביעית שאין בו בכורים קרא חג השבועות כמש״כ בפ׳ תשא. דאז הזמן נותן לשמירת חקים ותלמוד ביותר כמש״כ בס׳ ויקרא כ״ה י״ח לענין יובל: