העמק דבר על במדבר לה:ג

1והיו הערים להם לשבת. שאין להם רשות להחליף ולעשות מעיר מגרש. אלא דוקא לשבת. כדתנן שלהי מס׳ ערכין:

2ומגרשיהם. שני המגרשות שיבואר במקרא ד׳ ה׳:

3יהיו לבהמתם ולרכושם. זהו המגרש של אלף אמה כמו שיבואר. ולכל חיתם. זהו מגרש של אלפים אמה דתנן במס׳ סוטה פ״ה דבא לשדות וכרמים. ואע״ג שהיה להם תבואות שדה וכרם מתרומה ומעשר. מכ״מ נצרך למאכל הפירות בשעה שהמה חיים. היינו מיד אחר תלישתו ממקור גידולו. וזה נקרא חי בדבר שאין בו רוח חיים. כמו מים חיים. ובאשר תו״מ ניתן אחר דיגון שכבר נתייבש ואינו חי. מש״ה ניתן להם זה המגרש שיהא להם פירות בחיתם. ומסתמא היו רשאים לזרוע שם גם ירקות גנה שעיקר מאכלם הוא מיד אחר תלישתן וזהו בכלל חיתם :