העמק דבר על במדבר ו:יח

1אשר תחת זבח השלמים. פרש״י לפי ששלמי נזיר היו מתבשלין בעזרה שצריך ליטול הכהן הזרוע אחר שנתבשל כו׳. אין כונת רש״י שבשביל זה נפסל יוצא מעזרת ישראל כמו חטאת ואשם. דאאל״כ. דזרוע אינו אלא ככל האיל רק שנאכל לכהנים. ובפירוש תנן במס׳ מדות פ״ב דבעזרת נשים היה מתבשל. והוא מחנה לויה כמו כל ירושלים. וכ״כ התוס׳ בנזיר דף מ״ה ב׳ ד״ה ולא. דשלמים נאכלין בכל העיר ואם מגלח פתח אוהל מועד ודוד שלמים בעיר כו׳ אלא כונת רש״י בעזרת נשים. ולא שנפסל אם נתבשל בירו׳. אלא שדרך היה לבשלן סמוך למקדש בשביל הזרוע. והא שפרש״י הכי. הוא משום דכתיב וגלח הנזיר פתח א״מ. ונהי דלא מתפרש כמו בכ״מ דכתיב פתח א״מ דמשמעו במחנה שכינה. מכ״מ משמעו סמוך לא״מ והיינו ע״נ. תדע שהרי בפי׳ תניא בנזיר שם וחכ״א הכל לא היו משלחין תחת הדוד חוץ מן הטהור שבמקדש מפני שנעשה כמצותו. הרי דמצוה הוא שיגלח במקדש והיינו ע״נ סמוך למקדש והכי מוכח מדתניא שם ר״ש שזורי א׳ הנזיר ולא הנזירה שמא יתגרו בה פרחי כהונה. אלמא דמצות הגלוח הוא בע״נ במקום שהכהנים מצוים. וע״ש בתוס׳. וראוי לדעת דבגמ׳ שם נדרש מזבח השלמים לרבות חטאת ואשם. ומפרש בגמ׳ דהיינו אשם נזיר טמא. ואף ע״ג דחכמים ס״ל שלא היו משלחין תחת הדוד אלא טהור. וכן פסק הרמב״ם פ״ו הי״ד דתגלחת טומאה לא היה במקדש. ולא היה משלח תחת הדוד. מכ״מ נקטינן דרשה זו כמש״כ הרמב״ם שם והמגלח במקדש אם השליכן תחת הדוד יצא. ופי׳ דאע״ג דאסור בהנאה וא״כ היה אסור לשרוף את השער תחת הדוד של האשם שהרי נהנים בבישולו. מכ״מ אם השליכן תחת הדוד של אשם יצא. ואינו עובר באיסור הנאה. ולכאורה תמוה מאין נמצא כאן רמז על נזיר טמא. דיתורא דזבח אפשר לדרוש על החטאת של טהור לבד. ונראה דלשון וגלח הנזיר קשה. דהנזיר מיותר שהרי ידענו דבנזיר מיירי שנצרך לתגלחת. בשלמא במקרא ונתן על כפי הנזיר. או ואחר ישתה הנזיר יין. ניחא דס״ד דקאי על הכהן דמיירי בי׳. אבל כאן א״א לטעות דמיירי בכהן. שהרי כתיב וגלח פתח א״מ את שער ראש נזרו. אלא ע״כ בא ללמד דמיירי בנזיר טמא ג״כ שהוא עודנו נזיר. והיינו תגלחת טומאה. וראיה לדבר דר״ש שזורי דריש הנזיר ולא הנזירה. והרי א״א לדרוש מלשון זכר שאין הנקבה בכלל אלא א״כ הוא מיותר כמש״כ התוס׳ ספ״א דב״ק. אלא ע״כ דכאן ג״כ מיותר. והיינו דת״ק דריש לרבות נזיר טמא: