הדר זקנים על התורה, דברים לג:כד

1ולאשר אמר ברוך מבנים אשר. שכל הבנים יברכוהו שהוא רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו. וממה וטובל בשמן רגלו שתהא ארצו משפעת שמן לכל אחיו לסוך ולהתעדן. ויש מפרשים מבנים משאר השבטים. שאחיו לא נתברכו בברכה שנתברך בה. רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו:

2מנעליך. מנעלי הגוף שהם הגידים והעצמות שהם לגוף כמנעול לדלת. שמתוך שפע שמן שלו יהיו נמשחים תדיר ויהיו חזקים כאלו הם של נחשת וברזל. ולכן יהיו כימיך דובאך. כימי נערותיך יהיו זקנותיך. ימיך בכח ובגבורה. כדא"ר חנינא שמן שסכתני אמי בילדותי עמדה לי וכו': ג"ן: ויש במדרש למה ברכו משה בלשון זה יותר מכל השבטים. וי"ל לפי שהיה בנידוי על שגילתה סרח בתו של יעקב ליעקב שיוסף חי. כי כשנמכר יוסף השביעו השבטים זה את זה שלא לגלות הדבר וסרח שמעה והגידה ליעקב עוד יוסף חי שמעה מאביה כדאמרי' קל שותא דינוקא דאבא או דאימא שמע. וא"ך שמעה הדבר מאביה ועל שגילתה היה בנידוי. אי נמי על מה שגילה מעשה ראובן ונידוהו ובא משה והתיר לו ואמר ברוך מבנים אשר לפי שמנודה קרוי ארור. אמר יהי רצוי אחיו מנודה אסור ברחיצה ובסיכה לכך אמר וטובל בשמן רגלו. מנודה אסור בנעילת הסנדל. אמר ברזל ונחשת מנעליך. מנודה אינו מאריך ימים. לכך אמר וכימיך דובאך ולפי' ברכו משה בכל אלו: תימא למה לא נתברך שמעון כשאר כל השבטים. משל למלך שהיו לו שני עשירים גדולים במלכותו. באו יחד לוו ממנו מעות הרבה. לימים בא האחד פרע. לימים בא השני לא די שלא פרע אלא שלוה עוד מעות ממנו. לימים אמר המלך לגמול חסד לבני ממשלתו. ואמר אל תעשו טובה מאתי לאחד מן העשירים. כי כבר עשיתי לו הרבה טובות. כך שמעון ולוי נתחייבו דכתיב כלי חמס מכרותיהם לוי פרע דכתיב מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. שמעון חזר ולוה דכתיב על מעשה זמרי נשיא בית אב לשמעוני. ולכך לא נתברך:

3זרועות עולם. חסר וא"ו לפי שסובל כל העולם בזרוע אחת. וזרועות שכתוב על הרשעים מלא וא"ו. לפי שמשבר את זרועותיהם:

4עין יעקב. כל אותן שהם מעין יעקב ישכון בטח בדד שלא תתערב שאר אומה בשמחתם. ובגוים לא יתחשב ולא יהיה עמהם אלא אותם שהם מעין יעקב כגון גירי צדק. אבל מינים ומלשינים. ומסורות ופורשים מדרכי צבור לא ישכנו עמהם דזרע יעקב לא נאמר ולא בית יעקב. אלא עין יעקב:

5עד דן. שהוא גבול ארץ ישראל דכתיב מדן ועד באר שבע: