הדר זקנים על התורה, שמות א:י

1הבה נתחכמה לו. פ"ה לו למושיעם להקב"ה. ומה היא חכמתם. אמרו אם נדונם באש אלהיהם יביא אש עלינו. אם בחרב יביא חרב עלינו. נדונם במים ולא יפרע לנו כי כבר נשבע שלא יביא מבול לעולם. ונסרחה חכמתם כי לא ידעו דדוקא מבול לא יביא אבל יכול הוא להביאם במים ולכך לבסוף נטבעו בים סוף. א"נ נשבע מלהכות את כל חי אבל לא נשבע שלא יחריב אומה אחת:

2נתחכמה לו. אמרו בתלמוד שלשה היו באותה עצה בלעם איוב יתרו. בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו בניו לשבת בלשכת הגזית. ופ"ה בעצה דהבה נתחכמה לו. וקשה דאמרי' פרק חלק. בר ל"ג שנים היה בלעם חגירא כד קטליה פינחס והיינו דכתיב לא יחצו ימיהם. ולכל הפחות היה בן כ' שנה כשנועצו עמו שהרי בן עשרים לחכמה. ושמנים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים ולסוף מ' שנה שהלכו ישראל במדבר נהרג בלעם. ופירש ה"ר מנחם מן יוא"ני ג' היו באותה עצה מן לך איעצך כדאמרי' בתלמוד אמר בלעם לבלק אלהיהם שונא זמה. לך עשה שווקים והושיב בהם זונות. והקשה הר"מ כי בדברי הימים של משה כתוב בפי' דר"ל על אותה עצה דהבה נתחכמה לו ויען בלעם הקוסם. ועוד הקשה ה"ר מנחם מיוא"ני מהא דאמרי' בזבחים פרק פר החטאת בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל באו האומות אצל בלעם אמרו לו מה קול ההמון ששמענו שמא הקב"ה מביא מבול לעולם וכו' כדאיתא התם. וששאלו ממנו עצה א"כ היה בן כ' שנה ובסוף מ' שנה של דור המדבר היה נהרג. ויש מדרשים שכתוב בהם שנתקבצו כלם אצל קמואל והתם משמע דקמואל אבי ארם היינו בלעם ולפי מדרש זה קשה כמו כן דנמצא בב"ר קמואל זה לבן הוא בלעם. ולמה נקרא שמו קמואל שקם על אומתו של אל. וכן נמי אמרינן בחלק הוא בעור שבא על בעירו הוא לבן הוא כושן רשעתים. ולמה נקרא שמו כושן רשעתים שעשה שתי רשעיות אחת בימי יעקב ואחת בימי השופטים משמע לכל אלו המדרשים שזקן גדול היה והאריך ימים עד שנהרג בסוף מ' שנה של דור המדבר. ומפרש ה"ר דוד זקנו של הר"מ שיש במדרש שבלעם היה בן לבן. ופי' הוא בלעם הוא בעור הוא לבן הוא כושן רשעתים. ומפרש טעמא דבלעם לחוד וטעמא דלבן לחוד. ומה דאמרי' פ' חלק ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר. מפני שאמר לבן ליעקב אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה וכו' לרעה. ועתה בשביל שעבר על ישראל לרעה נלחץ רגלו. ומ"מ קשייא דאמרי' במדרש אחר שהיה קמואל בן נחור. ובמדרש אחר דורש שהוא לבן. ובמדרש אחר דורש שהיה בנו. וצריך לומר דמדרשים חלוקים הם. ולמדרש דדריש שהוא לבן ניחא הא דאיתא בהגדת פסח ולבן בקש לעקור את הכל שבא לקלל את ישראל. ואף למדרשים אחרים צריך לומר שעצתו נועץ בלעם כשהלך לקלל את ישראל ומעלה עליו הכתוב כאלו עשאו. והיינו הא דכתיב באיוב כי יתרו פתח ויענני כתוב במסורת ית"רו פתח. ור"ל הכי ית"רו נמי היה באותה עצה והוא פתח אותו ואותי ענה. וקשה שיתרו ברח איוב לא ברח אלא שתק. וי"ל שיתרו גדול הדור היה באותה שעה והיה בידו למחות ולא לברוח ולפיכך האשימו איוב ליתרו:

3ועלה מן הארץ. ונפסיד שעבוד גדול. ד"א ועלה מן הארץ. שכשהם יורדים עד עפר בסוף מדרגה התחתונה מיד סופם לעלות וזהו ועלה מן הארץ. וקא אמרינן בהגדה של פסח וירעו לנו המצרים כמו שנאמר הבה נתחכמה לו למה הביא האי קרא היה לו להביא ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. או מקראות אחרות דמיירי טפי בהרעה. אלא ר"ל וירעו אותנו כלומר עשו עצמינו רעים מכל אדם שאומרים עלינו הבה נתחכמה לו. אמרו לו המצרים כשנעשה לו טובה נשלם לו רעה והיינו הבה נתחכמה לו. כלומר הב"ה בגימ' י"ב כנגד י"ב שבטים: