הדר זקנים על התורה, שמות יב:טו
הדר זקנים על התורה · Hadar Zekenim on Torah, Exodus 12:15
Open in the reader →1שבעת ימים תאכל מצות. פ"ה כתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות. וכתוב אחר אומר ששת ימים תאכל מצות. למדנו על שביעי שהוא רשות. ומנין שאף ששת ימים רשות זו מדה שבתורה. דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. לומר מה שביעי רשות. אף ששה רשות ושביעי בכלל היתה. ותימא בכלל מאי היה יום ז'. י"ל בכלל יום האחד ועשרים. אי נמי בכלל ז' ימים מצות תאכלו וגו'. ותימא דהאי דבר שבכלל לא דמי לכל דבר שבכלל דעלמא. דבכל התורה הכלל והיוצא מן הכלל הוו מחד עניינא. והאי הכלל באיסור והפרט בהיתר. דמן הכלל משמע דחייב לאכול מצה כל ז'. והפרט מוציאו. לכן פי' הר"י מן איו"ורא דששת ימים רשות. מדכתיב בערב תאכלו מצות. משמע דמכאן ואילך אינו מחוייב לאכול מצה. ואין זה כפי' הקונדריס. ומה"ר י"ט מקיים פי' רש"י. והא דקשיא לך דהוי כלל באיסור ופרט בהיתר. הכלל נמי לא הוי באיסור. לפי דהא דכתב ז' ימים תאכלו מצות מספקא ליה אי ר"ל חובה או רשות. ובא הפרט דהיינו ששת ימים ומגלה לן דהיינו תאכלו דגבי ז' ימים ר"ל רשות. והשתא ניחא דבר שהיה בכלל בספק כדפי' ויצא מן הכלל. דהפרט מפרש הכלל ללמד כולו. וכי האי גוונא מצינו. כמו דכתב בפרשת אמור אל הכהנים. כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל וטומאתו עליו ונכרתה הנפש וכו' ומספקא לי אי הני קדשים דחייב עליהם כרת. אי ר"ל קדשי מזבח. או קדשי בדק הבית. ומקשים מה ראית לומר הכא מה ז' רשות. אף ששת רשות. אדרבה לימא לילה הראשונה בכלל דעד יום האחד ועשרים היתה. ויצאת מן הכלל דכתיב בערב תאכלו מצות. ולימא על הכלל כולו יצא. ומה הלילה הראשונה חובה. אף כל ששת ימים חובה. אוציא יום ז' דפרט לך הכתוב מדכתיב ששת ימים. וי"ל דסברא לעשות ההיקשא משביעי. לפי דמלמד על הכלל כולו. מה ז' רשות אף כל רשות. ולילה קמייתא דחייב לאכול מצה. אינה מכלל דז' ימים מצות תאכלו דהא משמע דוקא ימים ולא לילות אלא מקרא דבערב תאכלו מצות. אבל כשיליף חובה לאכול מצה מקרא דבערב תאכלו מצות מן הכלל. אינו מלמד חובה על כל הכלל. דהא איכא ז' שהוא רשות. דעל כרחך מדכתיב ששת ימים פרט השביעי: