הדר זקנים על התורה, שמות יג:יז

1ויהי בשלח פרעה את העם וכו'. כל מקום שנא' ויהי. ווי היה. וכאן נמי אחרי ששלח אותם היה אומר ווי ווי על ששלחם משל למלך שהיה לו ארז למכור ומכרו לאומן בדמים קלים. והלך האומן ועשה ממנו כלים נאים וחמודים לעלות אותם על שלחן של מלכים ומכרם בדמים יקרים כשראה המלך הדבר צעק ווי על שמכר כל כך בדמים קלים ארז שלו כך פרעה היה משתעבד בישראל בטיט ובלבנים ולא היו ישראל נחשבים לכלום. וכשיצאו ממצרים וירדוף פרעה אחריהם ראה אותם אנשי מלחמה כדכתיב חונים על הים. חונים לדגליהם. מגיד לך הכתוב שהיו להם דגלים משעה שיצאו ממצרים. וכל א' מהשבטים היה דגלם כדמות צבע של אבנו המונחת על החשן. כשראה פרעה כך החל להיות גונח ולומר ווי ווי על ששלחם ד"א פרעה אמר ווי ווי על שלקה בי' מכות ונתרוקנה מצרים ועל אשר שלחם משל למלך שאמר לעבדו הבא לי דגים מהשוק. הלך והביא דג מבאיש. א"ל המלך לעבדו בחר לך אחת מהשלשה שאני מטיל עליך. או תאכלנו. או תלקה מאה מכות. או תפרע המעות. אמר העבד שיאכלנו. כשהחל לאכול בטרם אכל החצי נקטה עליו נפשו. וא"ל לא יכולתי לאכול יותר. אלקה כמו שאמרת טרם לקהו החצי מק' מכות אמר לא אוכל לשאת ולסבול המכות. אשלם הדמים. נמצא שאכל ולקה ושלם הדמים. כך פרעה שעבד ישראל במצרים ביותר. א"ל הקב"ה שלח אותם ויעבדוני. או תלקה. או תשלם להם שכר שעבודם. ויען פרעה ויאמר לא ידעתי את ה' וגם ישראל לא אשלח. א"ל הקב"ה תשלחם ותלקה ותתן להם שכרם. וכן היה לאחר שלקה שלחם וכל טוב מצרים בידם. ד"א כנענים אמרו ווי ווי בשלח פרעה את העם לפי שהגיעם השעה שצריכים לשלם לישראל שכרם. משל למלך שהיה לו בן קטון ואמר לא' מעבדיו שיקח ארצו וכשיהיה בנו גדול יחזירנה ליד בנו וכן עשה. וכשהיה בן המלך גדול. התחיל העבד לומר ווי ווי. על שילום הארץ לבן המלך. כך אמרו הכנענים ווי ווי לשילום הארץ לישראל: ד"א מצריים אמרו ווי ווי על אשר שלחם פרעה מן הארץ. אמרו אם יביא הקב"ה מכה בעודם עמנו משה מתפלל עליהם. אבל עתה אם יביא הקב"ה מכה עלינו מי יתפלל עלינו. לכן אמרו ווי. ד"א הקב"ה אמר ווי ווי על ששלחם פרעה ולא עכבם יותר. כדי להביא מכות עליו להודיעו ידו החזקה:

2ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם. כלו' פרעה לא נחם על ששלחם. אמר הפסד גדול עשיתי לי כדכתיב מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל. אבל מתנחם היה על מפלתם של גיהנם. כדכתיב ביחזקאל שם יראה פרעה אותם ונחם. דמתוך שרואה האומות בגיהנם כמותו מתנחם:

3ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא. פי' לא צריך לעבור כי אם נחל נילוס ולהיות בארץ פלשתים שהיא מארץ ישראל שהרי לא מצינו שיצא יצחק חוצה לארץ. ומצינו באגדה בגרר שהיא פלשתים. ואומר הר"ם שרצועה היתה יוצאת מארץ פלשתים ונכנסת לארץ ישראל. ולא שהיתה ארץ ישראל עצמה. כי הכתוב קורא אותה ארץ פלשתים. ותדע שמיד שעבר נחל מצרים ליכנס לא"י כדכתיב גבי מיצרים של מצרים. עד נחל מצרים. אלא לא רצה לנחם אותם אותו דרך לפי שקרוב הוא. אמר כשהלכו דרך סביב אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה כל שכן אם ילכו דרך ישר. ד"א ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא למצרים. כדכתיב ומצרים ילד את לודים ואת ענמים וכו' אשר יצאו משם פלשתים:

4פן ינחם העם בראותם מלחמה. שילחמו עמם פלשתים על אשר ברחו מארץ מצרים קרוביהם ושבו מצרימה. ד"א ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי דרך ארץ עבד מנהיג לרבו ומנעילו ומלבישו ומדליקו ועובדו. והקב"ה בענותו הגדולה הלבישם והנעילם והאיר להם ונהגם ונשאם. כדכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים. הלבישם כדכתיב ואלבישך רקמה. הנעילם כדכתיב ואנעלך תחש. האיר להם שנאמר ולילה בעמוד אש להאיר להם:

5כי קרוב הוא. לפי' עשה להם כל הטובה הזאת לפי שישראל עם קרובו של הקב"ה כדכתיב עם קרובו. ד"א ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא. השבועה שנשבע אברהם לאבימלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי עדיין לא עבר אותו זמן: