הדר זקנים על התורה, שמות כא:כא
הדר זקנים על התורה · Hadar Zekenim on Torah, Exodus 21:21
Open in the reader →1אך אם יום או יומים. פ"ה הרי יום ב' היה בכלל מכה איש ומת. והוציאו מן הכלל להיות נדון בדין יום או יומים. וא"ת אמאי לא אמר שזה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ולא ללמד על עצמו יצא. אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ונימא שאפילו ישראל בדין יום או יומים. י"ל דאדרבה דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש הוא היא שאין אתה רשאי להחזירו לכללו. וא"ת הניחא למ"ד דבר שיצא לידון בדבר החדש. לאו איהו גמיר מכלליה. ולא כלליה מיניה. אלא למ"ד כלליה מיהא גמיר מיניה. מאי איכא למימר. אם כן ניליף מיניה ישראל בדין יום או יומים. י"ל מ"מ הכל מודים דמן החדש גופיה לא גמר. דנהי דמשאר דברים גמר כלליה מן הדבר לא יליף. וא"ת ולמ"ד לא איהו גמר מכלליה. ולא כלליה מיניה אפי' משאר דברים מנא ליה דרוצח שהרג ישראל שהוא בסייף דמן נקום ינקם דכתיב גבי עבד לא מצי יליף. י"ל דנפקא ליה משופך דם האדם באדם דמו ישפך. ושפיכות דם אינו אלא בסייף. ואלא אי קשיא הא קשיא דהיכי מצי יליף דבשבט דהכא. ר"ל בשבט שיש בו כדי להמית דילפי' מישראל והלא הכל מודים דאיהו לא גמר מכלליה. ומיהו י"ל דמכח ק"ו מיהא גמר. ולכך נקט רש"י לשון זה. והלא דברים ק"ו ומה ישראל דחמיר אינו חייב אלא בדבר שיש בו כדי להמית עבד הקל לא כ"ש. עוד י"מ בשבט ומת תחת ידו. כלומר אם בחנם ובגאוה הכהו נקום ינקם. ושבט לשון שררה ורבנות. כמו שבט הנגש בו דישעיה. ד"א אך אם יום או יומים יעמוד פי' אם יעמוד העבד במרדו יום או יומים נגד אדוניו שאינו רוצה לעשות שום דבר בשבילו והרגו לא יוקם כי כספו הוא. ומן כספו יכול לעשות כל רצונו ולהשליכו ולאבדו אם ירצה: