הדר זקנים על התורה, שמות ל:יב

1כי תשא. בראשית רבה. בשעה שא"ל הקב"ה כי תשא את ראש בני ישראל אמר משה איך אעמוד במניינם. א"ל הקב"ה טול ראשי שמות השבטים ר"יש מראובן ושי"ן משמעון וכן מכולם ותמצא החשבון עולה ה' מאות וצ"ז והג' אלפים שחסרו הם אותם שמתו במעשה העגל. ועל זה ייס"ד הפיי"ט ביקור ראשי שמותם לחשבון תעלה. אבל שבט לוי לא נמנה עמהם וזהו שייסד הפיי"ט יקר שלישי בתוכם לא הופקד:

2כי תשא את ראש. מדרש בשעה שחטאו ישראל במעשה העגל ורצה הקב"ה להשמידם לולי משה בחירו שעמד בפרץ להשיב חמתו וזעמו וחרון אפו. אמר הקב"ה למשה מה אעשה משבועתי א"ל משה הנה ידעתי שנתחייבו להרים ראשם מעליהם ולכלותם כדכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור וכתיב קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה'. ועתה הרם ראשם בגדולה שיהא שמך קרוי עליהם יותר משאר אומות והיינו דכתיב ונפלינו אני ועמך. א"ל הקב"ה אעשה לך מה שאמרת משל למלך שכעס על בנו ונשבע להגביה ראשו. שמע אוהבו של מלך הדבר ובא לפני המלך ופייסו אמר המלך לאוהבו מה אעשה משבועתי. א"ל אוהבו עשה אותו דוכוס או אפיפיור והגביה ראשו לגדולה. ועל זה ייס"ד הפי"יט אשרם להמלך תלוי ראש לשאת:

3כי תשא. תנחומא א"ר יהודה בר' סימון ג' דברים שמע משה מפי הגבורה ונרתע בשעה שא"ל הקב"ה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אמר משה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. א"ל הקב"ה לא כשאתה סבור אלא עשה י' אמות אורך וי' אמות רוחב ושם אצמצם שכינתי שנאמר ונועדתי לך שם. וכשא"ל הקב"ה את קרבני לחמי אמר משה בכל הבהמות שבעולם אין לך בהם אכילה אחת ומכל עצי היער אין לך הבערה אחת. שנאמר ולבנון אין די בער וחייתו אין די עולה. א"ל הקב"ה לא כשאתה סבור אלא את הכבש א' תעשה בבקר וכו' וכשא"ל הקב"ה ונתנו איש כופר נפשו א"ל משה כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. א"ל הקב"ה לא כשאתה שבור אלא זה יתנו מחצית השקל כך שמעתי. פסיקתא זה יתנו א"ר ישמעאל ה' אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולם ליסוד הגאולה. באצבע הקטנה הראה לנח לעשות התיבה שנא' וזה אשר תעשה אותה. אצבע שנייה סמוך לקטנה בה הכה את מצרים שנא' אצבע אלהים היא. ובשלישי כתב את הלוחות שנא' כתובים באצבע אלהים. וברביעי שהוא סמוך לבוהן הראה הקב"ה למשה את פדיון נפשם לומר זה יתנו כמו שנא' זה יתנו כל העובר. בבוהן וכל היד עתיד הקב"ה להכרית עשו ולהשמיד בני ישמעאל שהם אויביו שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו:

4תנחו"מא:

5כי תשא. אמר משה לפני הקב"ה ר"ש עולם משאני מת איני נזכר אמר לו חייך כשם שאתה עומד עכשיו וזוקף את ראשם בפרשת שקלים כך בכל שנה ושנה שישראל מזכירים שקליהם לפני כאלו אתה שם וזוקף את ראשם צא ולמד מן הענין שאו את ראש לא נאמר כאן אלא כי תשא. והפייט מביא המדרש הזה על שתילמו בנשיאות ראש אותם לחבר בפרשת שקלים. בפסיקת' שנינו בא וראה חיבתם של ישראל שעבירותיהם מביאין אותם לידי מעלות גדולות. זכיותיהם עאכ"ו:

6דא"ר יהודה בר' שלום בעבור היסבה אחת שישבו ונטלו עצה על יוסף למוכרו זכה שנמכר למצרים וכלכל כל העולם כולו בשני בצורת וישבו לאכול לחם להאכיל לחם לעולם אם עבירתם גרמה חיים לעולם זכותם על אחת כמה וכמה. אף כאן מי גרם לפרשת שקלים העבירה של עגל ואם עבירתם למצוה מצותם עאכ"ו היינו הא דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך ועל ידי שחברו בעגל בעלילה זו נצטוה משה לפקדם ובאו הבקעים ומהם נעשו האדנים ככר לאדן שלא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר ושאר כסף שבא בנדבה ולא בקצבה כדכתיב כל מרים תרומת כסף ונחשת עשאוהו כלי שרת. ואף במנין שני דחומש הפקודים באייר בשנה שנייה נתנו לו כולם מחצית השקל והשוו בהן עניים ועשירים ובהן קנו קרבנות הצבור של כל השנה. ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הם באים. והפסיקתא זו הביא הפיי"ט בפרשת שקלים באל נא. גבי ולי מה יקרו רעים הפוקדים: