הדר זקנים על התורה, בראשית כח:כ

1וידר יעקב נדר לאמר. מהו לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרתם דאע"ג דכתיב טוב אשר לא תדור. בעת צרה מיהא יכול לידור ולשלם נדרו לאחר זמן וכן מצינו שנדרו ישראל בעת צרתם שנאמר וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי וכן מצינו בדוד מלך ישראל שנדר בעת צרה שנאמר עולות מחים אעלה לך וכו'. ומכאן סמכו לנדור בשביל החולים:

2אם יהיה אלהים עמדי. הפשט כך הוא אין זה תנאי אלא שבועה והכי הוא אומר כן יהיה אלהים עמדי וכן ישמרני כי כאשר אשוב אעשה האבן הזאת בית אלהים. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ולעולם לא על תנאי נדר. ד"א אם יהיה אלהים עמדי שלא אעבוד ע"ז. ושמרני משפיכות דמים. בדרך מגילוי עריות שנאמר כן דרך אשה מנאפת. ונתן לי לחם. אז עשר אעשרנו לך. וכאשר בא יעקב לארץ שכח אותו נדר א"ל הקב"ה שכחת נדרך חייך תהיה נכשל באותן שלשה דברים וכן היה נכשל בע"ז דכתיב ויתנו את אלהי הנכר אשר בידם. נכשל בשפיכות דמים דכתי' ויקחו שני בני יעקב איש חרבו. נכשל בגילוי עריות דכתי' ותצא דינה בת לאה:

3ונתן לי לחם לאכול וכו'. וא"ת ידענו שהבטיחו לחם שנאמר כי לא אעזבך ואעזבך ר"ל לחם כי מצינו עזיבה גבי לחם דכתיב ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם אלא בגד ללבוש היכן הבטיחו. וי"ל מדכתיב ושמרתיך ומצינו שמירה גבי בגדים דכתיב צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם: