הדר זקנים על התורה, בראשית לח:כו

1צדקה ממני. מדרש אגדה. אמר הקב"ה ליהודה אתה הצלת ג' נפשות מן האש תמר ושני בניה ואחד בבור זה יוסף. אני כמו כן אציל לך ג' מבניך מאש חנניה מישאל ועזריה. ואחד מבור דניאל כי היו משבטו של יהודה. צדקה ממני כתרגומו ממני הרה. וא"ת מה עזרת ללא כח וכל שכן שרצה להמיתה מאחר שזנתה מחמיה. י"ל דמנהג שלהם היה כן כשאין קרוב למת מצוה לקרוב ליבם. ודוחק. וי"מ צדקה ממני שבאתי עליה בקידושין כדפי' לעיל:

2כי על כן לא נתתיה לשלה בני. עשתה הדבר ופטורה היא משרפה שלא באתי דרך זנות. וקשה להר"מ שהרי אין קדושין תופסין בכלתו וא"כ דרך זנות בא עליה. ולמאי דמסיק במסכת סוטה דאמרה יתומה אני ניחא שגם זה פ"ה יתומה אני וקידושי בנו אינן קידושין כי יתומה אני ולהאי נמי ניחא דמפרש ולא יסף עוד לדעתה ולא פסק עוד לבא כי אשתו היא. וי"א צדקה ממני כלומר שממני הוא אבל אם מגוי נתעברה נתחייבה שריפה דבית דינו של שם לא גזרו אלא על הגוי הבא על הישראלית ולא ישראל הבא על ישראלית וכן איתא בפרק אין מעמידין זנות בית דינו של שם גזרו. ומהרי"ש פי' צדקה ממני פי' ולא היתה יבמה כלל שהרי ער ואונן מתו מפני ששמשוה שלא כדרכה ואין קידושין תופסין בבני נח אלא בביאה גמורה שנאמר ודבק באשתו אבל לא בביאה שלא כדרכה ולא בכסף וא"כ אינה נשואה כלל ופנויה היתה. וא"ת כיון שהיתה בתולה היאך נתעברה מביאה ראשונה. י"ל דמיעכה באצבעה בשעת תשמיש והיינו דאמר צדקה ממני כשמעו שאמרה שמיעכה נזכר בדבר ואמר זכור אני שבאתי פעם אחת על בתולה ומיעכה באצבעה בשעת תשמיש:

3ולא יסף עוד. פי' ולא פסק כלומר שלקח אותה לו לאשה כמו קול גדול ולא יסף:

4ויהי כמשיב ידו. ד' פעמים כתיב יד רמז שעתיד עכן לצאת ממנו שמעל בד' חרמות בימי יהושע: