הדר זקנים על התורה, ויקרא י:ה
הדר זקנים על התורה · Hadar Zekenim on Torah, Leviticus 10:5
Open in the reader →1וישאום בכתנותם. וא"ת היאך נכנסו בהיכל מישאל ואלצפן שהיו זרים. י"ל דפלוגתא היא בתורת כהנים איכא מ"ד שמתו בחוץ מקום שהלויים מותרים ליכנס שנא' ויקרבו וישאום בכתנותם אם כן למה נאמר לפני ה'. י"ל נגפם המלאך והוציאם בחוץ. ר"ע אומ' לא מתו אלא בפנים שנא' וימותו לפני ה'. אם כן למה נאמ' וישאום בכתנותם. מלמד שהטילו חכה של ברזל וגררום והוציאום לחוץ. ולדברי ר"ע קשה דאם כן שמתו בפנים אז נטמא המשכן טומאת מת והיה צריך להטבילו ולהזות עליו הזאת שלישי ושביעי ולא מצינו שפסקו מעבודתם כלל. ועוד כתי' בהדיא ומפתח אהל מועד לא תצאו דבשלמא לת"ק איכא למימר דלפני ה'. ר"ל שהמלאך דחפן לחוץ שעה אחת קודם יציאת נשמה אלא לר"ע קשיא. וא"ת והא קי"ל דמת שנשרף אינו מטמא. וי"ל דמיירי הכא בשלדו קיימת פי' השדרה וצלעותיה הן שלדו והיינו בכתנותם של מתים. וא"ת כשנפלו נפרצה צורתם ואז לא יטמאו כדין מת שנשרף. י"ל דסמוך למיתתם נפלו בנחת על הארץ ועדיין שלדם קיימת. יש לתמוה על אותם ד' שעירים שהיו באותו יום. כיון דחטאת אינו נאכל אלא לזכרי כהונה והם לא היו כי אם ד' כהנים היאך אכלו ד' שעירים. צ"ע: