הלכות קטנות, חלק ב עא

1[מן סי' ע"א עד סוף סי' ע"ח כבר נדפס בספר תחילת חכמה' אשר עם ספר הכריתות: המבלבה"ד:]

2ע"א) שאלה מ"ט רבינו הקדוש שהוא תנא ולפעמים חשיב ליה אמורא.

3תשובה סוף התנאים ותחילת האמוראים וזה כי בהיות שבזמן רבי נחו שקטו היהודים מן העבודה הקשה מן השמדות שהיו גוזרין עליהם הרומיים ומחמת שנתגדל רבי עם אנטונינוס כידוע (עי' תוס' ע"ז דף י': ד"ה אמר) מחמת גזרת המילה היה ריוח והצלה ליהודים וראו החכמים שבאותו מעמד שהיו חברים עם רשב"ג הנשיא אביו לסדר הדינין וההלכות ולסתום אותם תלו הכל ונקרא ע"ש רבי אעפ"י שהיה בחור וכתלמיד יושב בפני רבו מפני ב' טעמים א' להיותו נשיא בנן של נשיאים ועוד כיון שבשבילו ניצולו כולם. וראיה שרבי היה תלמיד כשחוברה המשנה שרוב הנזכרי' בה הם תלמידי ר"ע (עי' יבמות ס"ב:) ר"מ ור"י ור"א ור"ש ור' יוסי ור' נחמיה (עי' תוס' יומא מ': ד"ה כיון.) והוא היה לומד אצל ר' אלעזר (יומא ע"ט:) ואמר שלא זכה לראות את ר"מ אלא מאחריו (עירובין י"ג.) נמצא שבית דינו הצדק הם שסתמו וחתמו הדברים אעפ"י שהוא לא היה מסכים לפעמים וכן תמצא (ב"ק י' סנהדרין ג'.) מתני' דלא כרבי (עי' שו"ת הרי בשמים ר"ס י"א):