הלכות קטנות, חלק א פג

1פ"ג) שאלה וורדים מה דינם לענין ערלה ומעשרות וברכה:

2תשובה הדברים עתיקים ויש לנהוג בהם כל דין פרי ולחומרא ואני מברך על האגוו"ה רוזאד"ה בורא מיני בשמים לצאת ידי כולם כי מה שדעתי נוטה באמת שיש לברך עליה נותן ריח טוב בפירות (עי' שו"ת סמא דחיי או"ח סי' ד'):

3אמר המני"ח: עיין שו"ת מוהרימ"ט עי"ד סי' ל"ד דהוי פלוגתא דרבוותא ובח"ל מותר כדלקמן בש"ע סי' רצ"ד ס"ט וכתב עוד דאפי' בא"י דספק ערלה אסור לא ראה שנזהר בזה אפי' שרגילות לשותלם בכל שנה עי"ש באורך ועי' מהרשד"ם סי' קצ"א שמצא בס' האגור משם הראב"ד שיש לברך על הורד הנותן ריח טוב בפירות ולזה הסכים הוא ז"ל עי"ש:

4והבדינגינאש כתב א"א וז"ל הכפו"פ אוסר אותם והרדב"ז אסרם בתחילה משום ערלה שאינם מתקיימים ג"ש ופרשתי מהם איזה זמן בלא נדר עד שמצאתי שבשאלה אחרת כשעלה לא"י נתחדש לו טעם להיתר והתיר הלבן:

5והשחור הוי פלוגתא והטעם הוא שאין לך אילן שמוציא הגרעין שלו פרי תוך שנתו הילכך ירק הוא ומיהו לענין מעשה בא"י צריך לבדוק אם מוציא עלין מעיקרו ועיין יו"ד סי' רצ"ו ובאו"ח סי' ר"ג. וטעם חלוש הוא זה להתיר איסור תורה כפי הספק הראשון שלו. ואצלי נתחדש טעם אחר להתיר דאיתא התם דגזרו על הגפנים שאינן גבוהין טפח שיהיו כירק (עי' סוטה מ"ב) משום שהם שפלים ונראין כירק א"כ כל דבר שמינו שפל וקצר יש לדונו שהוא ירק ובטעמים אלו עם הספק הראשון שלא ראיתי בו ממש שאין העץ של הבראינגאן דומה לעץ אילנות שחלול מבפנים וראיתי דעמא דבר לנהוג בהם היתר אזי אמרתי אין לחוש: