השגות הראב"ד בבא קמא כו.
השגות הראב"ד בבא קמא · Hasagot HaRa'avad Bava Kamma 26a
Open in the reader →1וחזינן מאן דפסק הלכתא כר' יהודה ואייתי ליה טעמא מהא דאמר רב שמעית מלתא לר' יהודה כו'. כתב הראב"ד ז"ל הא נמי לאו טעמא הוא כלל דלמאי הלכתא איתמרא ההוא מלתא לר' יהודה לימרוה לרבנן גופייהו דמחייבי במדליק בתוך של חבירו על הטמון עשו בו תקנת נגזל. אלא טעמא דמלתא דלדעת רבנן לא איצטריכו למימר ולמיגמר לה מדר' יהודה נמי לא צריך דכיון דמדליק בתוך של חבירו הוא גופיה גזלן הוא ושכנגדו נשבע ונוטל אלא לר' יהודה הוא דאיצטריך דאע"ג דלא הוי גזלן גמור כיון דהוא פושע בממון חבירו כגזלן דמי ושכנגדו אז נשבע ונוטל ודוקא על הטמון אבל על הגלוי אי טעין היאך טענת ברי משתבע ומיפטר משום דלאו גזלן גמור הוא. דאי לא תימא הכי לימרוה למלתיה בגלוי ולדברי הכל וכ"ש בטמון לר' יהודה אלא ש"מ כדקאמרי' מיהו מדרב אשי דהוא בתרא שמעינן דאין הלכה כר' יהודה:
2חד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צרור וכו': כתב הראב"ד ז"ל הא מלתא כמאן דמחוה מאה עוכלי באוכלא דאיכא מאן דקשיא ליה מאי טעמא חייביה רבא לשלומי אפי' בשבועה להוי כמנה הלויתיך והלה אומר שאינו יודע שהוא פטור ואיכא מאן דקשיא ליה לאידך גיסא אדרבה לישקול בלא שבועה משום דהוה ליה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דשקיל היאך בלא שבועה דהא קא מודה בשק וסיגין דאיכא שוה פרוטה. וקא מתרץ להאי קושיא בדאמר ליה הילך בשק וסיגין והאי לא תירוצא כלל דא"כ יפטר לגמרי. אלא טעמא דהאי מלתא משום דלא דמיא לחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהתם אפשר ליה למידע והאי דקא טעין ואמר לא ידענא דלמא איערומי קא מערים דקא בעי למרמא שבועה עלויה מש"ה אמרי' ליה זיל שלים ובתר הכי אי בעית לאשבועיה שבועת היסת אי נמי חרם סתם הרשות בידך. אבל הכא כיון דשק צרור אפקיד גביה לא הוה ליה למידע מש"ה אמר רב ישבע ויטול ועוד אני יכול לצאת ידי שניהם ואומר כי זה שמרו שמירת סיגין ולא שמרו שמירת מטכסין כדאמרי' כספים אין להם שמירה אלא בקרקע והיה פוטר עצמו מכלום אמר לא עלה בדעתי שהיו לך שק מלא מטכסין ורב חייבו שהיה לו לשמרו שמירה מעולה מספק ובאמיד הוה תדע דהכי הוא דהא אירעו אונס קאמר כלומר לדבריו אנוס היה שהרי שמרו שמירה הראויה לו: