השגות הראב"ד בבא קמא מג:
השגות הראב"ד בבא קמא · Hasagot HaRa'avad Bava Kamma 43b
Open in the reader →1וכי תימא מאי שנא מראה מנשא ונותן ביד וכו' עד האי גרמא והאי בידים ומסתייע נמי האי וכו'. כתב הראב"ד ז"ל הך סייעתא שבושא הוא דההוא אנס דקתני התם לא קניס ליה כלל. תדע דהא במסקנא מוקמינן לה דקיימי בתרי עברי דנהרא כדקא מוקים לה רב אשי והתם מאי אונסא קא מטי ליה מיניה. אלא להכי קרי ליה אנס מפני שהוא נוטל ממון חבירו שלא מדעת חבירו. וכי הוה מותיב ליה ר' אבהו הכי הוה מותיב ליה דהא הכא דהוה קאי אשבל עלויה דאנס מעיקרא דהוה חזי להו וכי קא מושיט ליה חייב אלמא מעשה קא עביד וחייב. והכא נמי מעשה קא עביד וחייב. אי נמי איכא למימר דר' אבהו דקא מותיב ליה הוה סבירא ליה דכל נשא ונתן ביד חייב ל"ש ייחד לו ממונו בפני פלוני ול"ש ממונו מסתמא ואפי' חזי ליה נמי וקאי עלויה כיון דאיהו קא עביד בידים חייב ואע"פ דאניס. מיהו אנן אמסקנא סמכי' ואסוגיא דשמעתא דהא חזינן דכל היכא דייחד לו אנס להביא לו ממון של חבירו אע"ג דמייתי ליה בידים לא מחייב מההוא מעשה דכסא דכספא. הלכך האי אנס דהכא היינו טעמא דמחייב עלויה משום דקאי בתרי עברי נהרא ומצי לאשתמוטי מניה ולאו אנוס הוא. ובהכי מתוקמא סברא דקמאי שפיר. אי נמי איכא למימר דההוא אנס דקתני הכא אנס דממונא הוא דלא קא מפסיד ליה אלא בממוניה אבל אנס דגופיה דאית ביה סכנה לא ס"ד דלחייב כלל. ואיכא דמקשו להאי סברא דקמאי מהאי מעשה דההוא גברא דאסיק חמריה למעבריה ובעי דנטבע אינשי והיה מקשה אביי לרבא האי מציל עצמו בממון חבירו הוא. ורבא נמי לא שני ליה אלא משום דרודף הוא ולא אמר ליה משום דמיוחד הוא האי ממונא דמטי ליה היזקא מניה והוי נמי היזקא דגופיה. ולאו פירכא היא כלל והיכא תיסק אדעתיה דאביי דנשבקיה לחמריה דהאי ונטבעו אינשי אלא האי מעברא לכ"ע הוה ומריה דחמרא כדנפשיה הוה מסיק ליה וההוא גברא דטבעיה אי הוה שדי לחמרא דידיה לא הוו טביעי אינשי ואמאי שדייה להאיך והציל חמורו בחמור חבירו. ואמר ליה רבא אע"ג דאית ליה רשותא בהאי מעברא דכ"ע הני מילי מקמי דנטעון טעינה יתירא דמאן דקדים זכה אבל ההוא כיון דקיימי אינשי למטבע טעינה יתירא דהאי חמרא לית ליה זכותא ורודף הוא. וזה דרך האמת:
2ושמעית מינה דמאן דשקיל וכו' עד ואע"ג דאניס: כתב הראב"ד ז"ל ודוקא שאנסו ע"י ממון סתם והלך והביא משל חבירו דחייב אבל אנסוהו להביא ממון פלוני והלך והביא פטור דבהאי גוונא לאו מציל עצמו בממון חבירו הוא דהא אדעתא דההוא ממונא אנסוהו. והיינו דאמרי' לקמן בההוא גברא דאפקידו גביה כסא דכספא ואתו גנבי עליה ושקליה ויהביה ניהלייהו ואמר רב אשי דאי לא אמיד ודאי אדעתא דכסא אתו ופטור. ואע"ג דיהביה ניהלייהו בידים. וכן בדין שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא ע"ז ושפיכות דמים ועריות ותו לא מידי: