השגות הראב"ד גיטין טו
השגות הראב"ד גיטין · Hasagot HaRa'avad Gittin 15b
Open in the reader →1הא דתנן המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקו וכו' ואמרי' בברייתא שאם בא לחזור אינו חוזר ואמרי' עלה לא שאנו אלא בעה"ב בכהן אבל כהן בבעה"ב יכול לחזור בו דתנן נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו: קשיא לן עלה הא האי מלתא כר"ש היא דאמר כל שהכסף בידו ידו על העליונה דס"ל שלא תקנו משיכה בלקוחות אלא במוכרים לבד אבל לרבנן כשם שזה חוזר בו כך זה חוזר בו. ולא היא אלא אפי' לרבנן דהאי מלתא לאו זביני היא ממש אלא הלואה היא וכהלואה שיש לה אפותיקי גמור הוא כמי שאמר לו כהן לבעה"ב לא יהא לך פירעון אלא מחלקי בתרומותיך הלכך בעה"ב לא מצי הדר ביה למתבעיה לכהן ולא מידי דהוא אסמכיה אאפותיקי דיליה אבל כהן ודאי אי בעי למפרעיה זוזי מצי למפרעיה כדין אפותיקי כל זמן שלא זכה בפירות כדתנן נתן לו מעות וכו' אבל משיכה בפירות ודאי כבר נשלם המקח. והיינו דאמרי' נתייאשו הבעלים אין מפרישים עליהם ואבד את מעותיו משום דהוה ליה כשטפה נהר שאינו גובה משאר נכסים. ומשום הרב אמרי' פוסק עמו כשער הגבוה ומפרשין אע"פ שלא פסק כמו שפסק דמי שאע"ג דלגבי מכר בעיא שיפסוק בשעת מתן מעות הכא לא צריך לפסוק בשעת מתן מעות אלא כל זמן שרואה אותה בזול אומר לו אקח ממך בשער הזה (אלא) לפי שלא נעשה המקח בשעת ההלואה אבל היא בתורת הלואה ומעותיו שלו הם עד שעת שירצה. מיהו צריך לומר שיאמר לו בשעת הזול אטול ממך כשער הזה שאם היה באמצע בזול ולגורן נתיקרו הלא אינו נותן אלא כשעת הפירעון כי כן הדין אבל מכיון שאמר בשעת הזול אטול ממך בשער הזה ונתרצה לו נוטל ממנו כאותו השער. כך נ"ל. והא דקא פריך בגמ' נתייאשו הבעלים אין מפרישין עליהם פשיטא ומתרצים לא צריכא דאתקון מהו דתימא אקנתא מלתא היא קמ"ל. הכי פירושא קס"ד אין מפרישין עליהם דקאמר על פירות של שנה אחרת קאמר והא ודאי פשיטא דסתמא דמלתא אפותיקי דיליה על פירות של אותה שנה הוי וכיון דשטפה נהר תו לית ליה עילויה ולא מידי. ושני ליה לא צריכא דאתקון כלומר הדר אתקון מעט והוו בהו פירי בההיא שתא מהו דתימא ההיא אקנתא מלתא היא ופירי דההיא שתא נינהו ליפרוש עליה קמ"ל דכיון דאיאשו להו זכה הלה במה שבידו וההיא אקנתא דהדר איתקון כפירי דשתא אחרינא נינהו ובהא ודאי לא דמי לאפותיקי דארעא דאין יאוש בקרקע לפי שאינה נפסדת לגמרי: