השגות הראב"ד גיטין כא:

1חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר. ואפי' בדבורא בעלמא נמי דהא קא מודה דאפקוריה אפקריה ופקע ליה כספא מיניה דלא גרע מן האומר נתיאשתי מפלוני עבדי ואי למימרא דשרינן ליה בבת חורין הא ודאי לא שרינן ליה לכתחלה דהא חיישינן קאמר אלא לאו דאי נסיב לא מפקינן לה מיניה. ואי קדיש בת ישראל לא נפקא בלא גט וקרוב אני לומר שמתירין אותו בבת ישראל לכתחלה מאי טעמא עד א' נאמן באיסורין אפי' באיסור ערוה הואיל ובידו לשחררו. ואע"ג דגבי גט אשה בבעל דאמר גרשתי דאיכא מ"ד נאמן ואיכא מ"ד אינו נאמן וא"ל רבא לרב נתן בר אמי חוש לה. ה"מ באשת איש דחמירא אבל לגבי עבד אמרי' ביה הואיל והאי דקתני חיישינן משום דאיהו אמר לא עשאני. מ"מ אי קדיש בת ישראל לא נפקא בלא גט אלמא אע"ג דאיהו קא מכחיש ליה אית ביה צד חירות. ומשמע נמי דאי לא הוה מכחיש ליה אפי' לכתחלה שרינן ליה משום הואיל ואי משום הא דתנן תנו גט זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה. אנן תנו גט לעבדי גרסינן ולא גרסינן זה. אלא כי ההיא דתנן פ' התקבל אמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו. והכי נמי מסתברא דהא דומיא דתנו מנה לפלוני קתני לה:

2ירושלמי תנו שטר שחרור זה לעבדי ומת רבי אומר לא זכה וחכמים אומרים זכה וכופין את היורשים לקיים דברי המת. אמר ר' זעירא בסתם אין חלוקין מה אנן קיימין אי באומר שחררו אף רבי מודה אם באומר כתבו ותנו אף רבנן מודו. אלא כן אנן קיימין באומר תנו רבי אומר האומר תנו כאומר כתבו ותנו ורבנן אמרין האומר תנו כאומר שחררו. הנה הגירסא ולכאורה דלא גרסי' בה זה דלכ"ע בין לרבי ובין לרבנן זכות הוא לעבד שיוצא מיד רבו לחירות. ואילו אמר תנו שטר שחרור זה לעבדי זכו לו וכיון שזכו לו כופין את היורשים לשחררו אלא במה הם חולקין באומר לבניו תנו שטר שחרור לעבדי רבי סבר הרי הוא כאומר לעדים כתבו ותנו שאין כאן שום זכות לעבד ורבנן סברי הרי הוא כאומר לבניו שחררו אותו ומצוה לקיים דברי המת כך היא נראה דרך הענין הזה וכיון שכן הוכיח זה על ענין משנתנו דלא גרסי' בה זה אלא שהענין הזה הוא באומר לבניו תנו שטר שחרור לעבדי ומשנתינו באומר לשנים תנו שאילו אמר לבניו מה טעם לא יתנו לאחר מיתה והלא אם רצו לשחרר משחררין. ועוד דומיא דגט אשה קתני לה:

3העושה עבדו אפותיקי לאחרים ושחררו שורת הדין וכו'. האי אפותיקי כגון דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו דאי באפותיקי סתם העבד אמאי כותב שטר על דמיו לגבי משאר נכסים שהרי אמרו העושה שדהו אפותיקי לבעל חובו ומכרה לאחר גובה משאר נכסים. וכן מה שאמרו במזיק שעבודו של חבירו פטור לאו באפותיקי סתם קאמר שהרי גובה משאר נכסים. ושור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור וכו' שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי. ואמרי' התם לא נצרכה אלא לפחת שחיטה. ואמר רב הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שעבודו של חבירו פטור זה יוכיח כי על שעבוד גמור קאמר שהרי שור תם שהזיק אפותיקי גמור הוא וקאמר פטור ובאפותיקי סתם הא אמרי' שאם מכרה לאחר שגובה משאר נכסים וכן אם הזיקו גובה משאר נכסים. והרב ז"ל הביא בשמועה זו ירושלמי שאמרו פ' אלמנה לכה"ג העושה שדהו אפותיקי לבעל חובו ולכתובת אשתו ומכרה מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלה על דעת שתהא אשתו מחזרת וכו' הוי כשמכרן לשעה אנן קיימין אבל לא מכרן לשעה דברי הכל אינן מכורין. ואני לא ידעתי למה הביאו בכאן זה הירושלמי כי אין זה דומה למה שאמרו בשמועה זו כי מה שנאמר כאן הוא באפותיקי סתם ולאשה בכתובתה לא מיירי באותן שלש שדות שנכתבו בכתובתה שקבלם עליו בצאן ברזל אלא באפותיקי אחרת שהוא חוץ לכתובתה. ואותה הברייתא שהוזכרה בירושלמי באפותיקי גמור לבעל חובו. ובאותן שלש שדות של צ"ב שנכתבים לאשה בכתובתה ועליהם אמרו מכורה לשעה והלוקח יחוש לעצמו. כלומר יראה אם יש נכסים שיוכל לגבות מהם שאם לא הניח שם שאר נכסים כשיבאו לגבות תהא יוצאה מתחת ידו לפי שאינן מכורים לעולם. ואילו באפותיקי האמור בשמועתנו זה הרי אמרו גובין משאר נכסים אלמא אותה שדה של אפותיקי מכרה לעולם. וש"מ דבאפותיקי סתם קאמר ורשב"ג פליג בתרוייהו דבאפותיקי סתם אמר רשב"ג מכורה לשעה אבל כשתבא האשה לגבות גובה ממנו ובאפותיקי גמור שהן ג' שדות של צ"ב אמר שאפי' לשעה אינן מכורין. ונ"ל דבאפותיקי סתם קי"ל כרבנן שגובין משאר נכסים א' בע"ח וא' כתובת אשה וכן בשטפה נהר אבל בנכסי צ"ב הלכה כרשב"ג שאפי' לשעה אונן מכורים דהא אפליגו בהו ר' יוחנן ור"א בירושלמי. והכי איתא התם ר' יעקב בר אחא אמר בנכסי צ"ב פליגין ר' יוחנן ור"א. ר' יוחנן אמר מכרן אינן מכורין אמר לו ר"א מכחו הן אוכלין בתרומה ואת אמרן אינן מכורין. אמר לו ר' יוחנן והלא עבדי מלוג מכחו הן אוכלין ומכרן אינן מכורים אמר לו ר"א הגע עצמך משלך נתנו לך כדין הוא שלא יאכלו והן אמרו אוכלין והן אמרו אינן מכורין. במה אנו קיימין בשמכרן לשעה או בשמכרן לעולם אם בשמכרן לשעה אבל במכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין אם במכרן לעולם אבל במכרן לשעה דברי הכל מכורים. נשמענה מן הדא העושה שדהו אפותיקי לבעל חובו ולכתובת אשתו ומכרן מכורין והלוקח יחוש לעצמו. רשב"ג אומר לכתובת אשתו אינה מכורה ומעכשיו המכר בטל שלא עלה על לבו שתהא אשתו מחזרת וכו' הוי במכרן לשעה אנן קיימין אבל במכרן לעולם דברי הכל אינן מכורים ר"א כרבנן ור' יוחנן כרשב"ג וכיון דקאי ר' יוחנן כוותיה הלכתא היא. ואמרי' נמי בכתובות ייחד לה ארעא בארבע מצרנהא או אפי' בחד מצרא שקלה בלא שבועה בין מן היורשים בין מן הלקוחות אלמא אינו מכור כלל שאם היה מכור אינו יוצא מיד לוקח בלא שבועה ובגמ' דילן אמרי' המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור לא ימכור. ואמרי' נמי בכתובות כל היכא דאמור רבנן לא לזבון אע"ג דזבון לא הוו זביני אא"כ פירש ואם מכר מכרו קיים כדקא מפרש בענין נכסי מלוג לאשה פ' האשה שנפלו לה נכסים וסלקא שמעתא בהכי הלכך אפי' לשעה אינן מכורין כך נ"ל באמת: