השגות הראב"ד גיטין כד.
השגות הראב"ד גיטין · Hasagot HaRa'avad Gittin 24a
Open in the reader →1עוד כתב הרב ז"ל בענין המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר דאיבעיא לן ביבמות כנס מהו שיוציא ופשט הרב ז"ל שאם כנס לא יוציא משום דאמרי' התם ולא היא התם אלומיה אלמיה לקלא. פי' בענין הנטען מאשת איש והוציאה מתחת ידו דאמרי' אע"פ שכנס יוציא אבל הכא אמרי' קים ליה בקלא וליתיה: קשיא לי כיון דחיישי' לקלקולא כי אמרי' קים ליה בקלא וליתיה כ"ש דמצי מקלקלה. וההיא סוגיא לא אתיא אלא כלישנא בתרא דרב נחמן דאמר שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים ואנן כלישנא קמא קי"ל דסוגיין כוותיה. והרב ז"ל פסק כלישנא קמא הלכך לא איברירא שפיר אם כנס יוציא או לא. ומסתברא לחומרא מדאמר רב אשי ברננה לא מפקינן הא לאו משום רננה מפקינן. ולישנא קמא דרב נחמן לאו משום רננה היא אלא משום תקנתא היא דלא ליתי לקלקולא: האי מתני' דהמוציא את אשתו משום שם רע וכו' חזינא לפרושה משום דאית בה קטרי ורבים משתבשים בה. פירשו עלה בגמ' תרי טעמי ותניא כתרוייהו. וחד מינייהו שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים. ולהאי טעמא האי תנא דרישא חד תנא באנפי נפשיה הוא ולא ר"מ הוא וחד טעמא מינייהו משום קלקול וקא מפרש לה ר"מ כדאיתא בחדא ברייתא ולהאי לישנא ת"ק דמתני' לאו תנא אחרינא הוא אלא תני בכללא והדר מפרש ור' יהודה מודה בשם רע דחיישי' לקלקולא כדאמרי' באיילונית ובנדר כדמפרש בגמ' דליכא למיחש לקלקולא לא בצריך חקירת חכם ולא באינו צריך דבצריך סבר לה כר"א ובאינו צריך סבר לה כר"מ וליכא קלקולא אלא כשהנדר אין לו הפרה לא יחזיר בין שנדר הוא הנאה מאשתו בין שנדרה היא וקיים לה הוא והוא הנדר שהודר בפני רבים או רבים שנדרו כעין שבועת הנשיאים לגבעונים אבל נדר שלא ידעו בו רבים כשישאלו לחכם ויתיר את נדרו יחזיר. ור"מ חייש לקלקול וכשהנדר צריך חקירת חכם לא יחזיר מפני (שצריך) [שיכול] לקלקלה לומר אילו הייתי יודע שיהא לי פתח לנדרי או לנדרה לא הייתי מגרשה. אבל אם אינו צריך חקירת חכם כמו שאמר קונם הנאת אשתי על שהכתה את בני או שגנבה את כיסי ונודע שלא הכתה ולא גנבה כיון שתלה נדרו בדבר והן שנדרה היא [וקיים לה הוא] בענין זה יחזיר שאינו יכול לומר אילו הייתי יודע שימצא פתח לנדרי לא הייתי מגרשה אפי' טפש שבישראל יודע שהוא נדר ופתחו עמו ואפי' לא נודע שלא גנבה אלא לאחר שגירש יכול להחזיר מפני שאומרים לו היה לך לחקור אם גנבה או אם הכתה אלא ודאי מדעת גמורה גירשת אותה ור"מ ס"ל אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וכיון שצריך חקירת חכם יכול לקלקלה כאשר פירשתי. ור"א אמר לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך כי כשאינו צריך יכול לקלקלה לומר אילו הייתי יודע שלא היתה צריכה להיתר חכם ולהתבזות בפניו לא הייתי מגרשה. אבל כשצריך חקירת חכם והיא צריכה להתבזות לפניו אינו יכול לקלקלה כי בעבור זה מגרשה. ור' יוסי בר' יהודה בא לסייע על דברי ר"א שאף הנדר התלוי בדבר כשנדר הוא לאסרה על עצמו אין כאן קלקול לפי שאין לו בזיון אם ילך לפני חכם אבל אם נדרה היא יש בו קלקול כאשר פירשנו ומעשה נמי בצידן בא' שאמר קונם פירות העולם עלי אם איני מגרשך הרי זה נתכוין לאסור הנאת תשמישה עליו כל זמן שלא תהא מגורשת ותלה נדרו בדבר הגירושין וכשנמצא הפתח והוא הגירושין שגרש התירו לו שיחזירנה שאין כאן מפני תיקון העולם שאין כאן קלקול. והיינו דאמרי' מאן תנא דקתני מעשה כלומר מי חלק בין נדרו לנדרה שהביא הוא ראיה לדבר. ואמר כן חלק ר"א בנדר שאינו צריך חקירת חכם בד"א שנדרה היא שיש כאן קלקול [שיאמר] אילו הייתי יודע שלא היה צריך היתר חכם ואינה צריכה להתבזות [לא הייתי מגרשה]. אבל נדר הוא נדר שהוא תלוי בדבר יחזיר שאין כאן קלקול. ועוד למדנו מן המעשה הזה שאין קונסין אותו על שנדר וקיים אע"פ שהוא כבונה במה ומקריב עליה קרבן שהיה לו לישאל על נדרו ולא יגרש את אשתו אבל ודאי בנדר שצריך חקירת חכם נדרו חמור מנדרה. כי בנדרו יכול לקלקלה לומר אילו הייתי יודע שיש פתח לנדרי לא הייתי מגרשה אבל בנדרה היא הרי אמרנו שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד. ויש מפרשים דהא דאמרי' בד"א שנדרה היא וכו'. ארישא דמתני' קאי וכלישנא בתרא שלא יהו בנות ישראל פרוצות בנדרים ועליה קאמר בד"א וכו' כלומר דבנדרי נשים איכא משום פריצותא מפני שדעתן קלה ואין להם מעצור. אי נמי משום דצריכי לחכם שאין הבעל מפר אבל בנדרי האיש ליכא משום פריצותא. ואתא ר' יוסי בר יהודה לסיועי להאי מלתא. והאי פירושא לא דייק אא"כ נאמר כי ר' יוסי בר יהודה עצמו הוא דקאמר להאי בד"א ופליג על ר"מ ור"א (דאתו) [דחשו] למלתא משום קלקולא ואתא איהו ואמר דלקלקולא לא חיישי' אלא לפריצותא ודוקא בנדרי האשה אבל בנדרי האיש לא ומעשה וכו' אבל גירסת הספרים אינה כן. ועוד כי מה ששאלו פשיטא על זה המעשה ומאי פשיעותא והלא צריך הדבר לאמרו שאין בנדרי האיש משום פריצותא. ועוד הרי יש בו יותר מהפריצות שהרי הוא כבונה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן ולמה אין קונסין אותו כמו האשה. והחכם יבין:
2המוציא את אשתו משום איילונית ר' יהודה אומר לא יחזיר וכו'. ר' יהודה חייש לקלקולא והלכתא כוותיה ומאן חכמים ר"מ הוא דבעי תנאי כפול ובדלא כפליה לתנאיה. נישאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה א"ר יהודה אומרים לה שתיקותיך יפה מדבוריך. קשיא לי כיון דאמרי' לא יחזיר היכי מצי מקלקל לה וא"כ דבורה מה יזיק לה וכבר הודענו אותו בשעת גירושין כי לעולם לא יחזירנה אפי' יהיו לה כמה בנים מאחר. והרב חמי ז"ל היה מפרש כי זה הקלקול משום תביעת הכתובה הוא שיאמר אילו הייתי יודע שתתבעי כתובה ממני לא הייתי מגרש אותך. ולזה הפי' לא יבא בטוב מה שאמרו ביבמות בענין אשה ששהתה עם ג' בעלים י' שנים ולא ילדה ונישאת נרביעי והיו לה בנים דאמרי' שאינה יכולה לתבוע כתובה מן השלישי משום דאמרי' לה השתא הוא דבריאת והכא נמי נימא לה הכי ומה לנו אי שתקה אי לא שתקה דמדינא לית לה אי צוחה נמי כוליה יומא. אלא ודאי כתובה לית לה ור' יהודה מלתא יתירתא קאמר דאמרי לה גנאי הוא לך למתבע כתובה מינה דאע"ג דאתרו ביה מעיקרא ואמרי ליה שלא יחזירנה אפי' יהיו לה כמה בנים הדבר ידוע שלא גירש אותה אלא מחמת איילונית ומייתיא רננא עלוה ולעז לבריות כי היא אומרת שלא היתה איילונית וזהו שתיקותיך יפה מדבוריך כלומר דבוריך לא יועילך ולא עוד אלא שתביא לעז על עצמך לומר גט בטל ובניה ממזרים: