השגות הראב"ד גיטין כד

1(ונזקין שמין להם בעידית וכו'). אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן שט"ח היוצא על היתומים אע"פ שכתב בו שבח אינו גובה אלא מן הזבורית. ואביי סייעה להא מלתא ורבא פליג עליה: וכתב הרב ז"ל דהלכתא כרבא. עוד כתב דאיכא למימר כיון דאביי ורב נחמן תרוייהו קיימי בחדא שיטתא רבא יחיד הוא לגבייהו. ועוד הא דתני אלעזר ניותאה והא דתני אברם חוזאה קיימי כרב נחמן ואע"ג דפרקינהו רבא לא סמכי' אשנויא. מעתה לפום האי סברא מאי דכתבין בשטרי כתובות מכל שפר ארג נכסין וקנינין לגבי יתמי לא מהני ולא מידי ואי אית להו ארעא ליתמי לא מגבי לה אלא ארעא ומן הזבורית ואע"ג דתקנת גאונים היא דתגבה מן המטלטלין ה"מ היכא דלית להו ארעא אבל היכא דאית להו ארעא מגבו לה ארעא ומן הזבורית דהא אמרי' כל מילי מיטב הוא ואמרי' נמי לבע"ח יהבינן ליה זוזי לאשה יהבינן לה ארעא האי כדיניה והאי כדינה: ואומר אני דאפי' לדעת רבא דאמר דמאן דאית ליה מן דינא למגבי מעידית אפי' מיתמי נמי גבי לא אמר אלא מיתמי אבל מלקוחות היכא דאיכא בני חורין אפי' זבורית לא גבי אלא מבני חרי מפני שהלקוחות כמו ערבים הם ותנן המלוה את חבירו ע"י ערב לא יתבע את הערב תחלה. והיינו דאמרי' בגט פשוט ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסיה דלוה מקמי דלתבעי ללוה וסלקיה רב ייבא ושבחיה רבא מהאי טעמא ונכסים משועבדים דיליה קאמר ומקמי דלתבעיה מקמי דלשבעיה דלית ליה בני חרי קאמר: והאי דאמרי' בהאי שמעתתא ואמר רבא הזיק זבורית גובה מן העידית שפאי עידית גובה בבינונית וגבי יתמי אוקמי' אזבורית. האי מלתא לא איתברר לי פירוש' שפיר וחזינא ביה תרי פירושי ולא מייתבא דעתי עלייהו. הרב צרפתי ז"ל פי' שפאי עידית שנשרף העידית מלשון שפוי ע"ז הלכך הדר למהוי ליה בעל חוב ודיניה בבינונית וגבי יתמי בזבורית. ולא מחוור דאי מקמי שומא וחליטה אשתדוף ניזק אמאי מפסיד. ואי איכא עידית אחרינא אמאי לא גבי מיניה. ואי בתר שומא וחליטה אפי' מבינונית נמי לא לגבי דנסתחפה שדהו. עוד דאיתי בו פי' אחד לגואן שפי' שפאי עידית גובה בבינונית. והוא כמו על שפאים קינה והוא לשון מצרים. והטעם מפני שהם פחותים מן הזבורית מפני שאין השוורים והמחרישה הולכים שם והוא חרב ואין הזרע מצליח שם. ודי לו אם הזיקו באותן שפאים שישלם בבינונית ויהא כבע"ח וגבי יתמי אוקמוה אזבורית. ולהאי פירושא האי דקתני אפי' הן עידית ה"ק אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזבורית כחוב בעלמא ואפי' הן החובות מנזקי שפאי העידית אין גובין מיתמי אלא מזבורית לפי שעשינו אותם כשאר החובות אע"פ שעיקרן נזקין זהו פי' הגאון ז"ל. ולא ידעתי טעם לדבר ואם הם פחותים מזבורית מה טעם אין גובין מן העידית כשאר נזקין. וא"ת דלא איקרי שדה ורחמנא אמר בשדה אחר אטו מי גרע מגנב וגזלן ומסור לאנסין ומפגל ונושא שכר ושוכר וכל כ"ד אבות נזיקין דמשלמי ממיטב. אלא שראיתי בירושל' ענין הדומה לזה. בהדה דתני יכול אם אכלה מן העידית שמין לו בעידית אכלה מן הזבורית שמין לו בזבורית. היך עבידה עידית שבזבורית גובה סגיין אם את אומר כן נמצאת משביח את הניזק אלא רואין את השדה כאילו היא מלאה עידית ושמין לו. זבורית שבעידית לא גובה כלום אם את אומר כן נמצאת מכחיש את הניזק אלא רואין אותה כאילו היא מלאה זבורית ושמין לו נמצא משלם מן העידית על העידית ומהזבורית על הזבורית. כתבתי אותו ולא נתישבה דעתי עליו אלא שיש ראיה כי שפאי עידית פחותין הם מן הזבורית דהא אמרי' לא גובה כלום. ואולם לפי הירושלמי נפרש דברי רבא כך הזיק זבורית גובה מן העידית ואם יש באותו עידית שפאים והוא זבורית שבזבורית דלא גובה כלום. גובה בבינונית כלומר מעידית שבה עם זבורית שבה. פי' זה לדברי רבא עצמו. אבל (לתירוץ ידעא טעמא) [צריך לידע] מאי טעמא אוקמינהו אזבורית. ואפשר כיון דאידחו ליה לגבי זיבורית והוה ליה כבינונית מדחינן ליה לכוליה ולא גבי אלא מן הזבורית משום דהוה ליה כבע"ח דלגבי אב גבי מבינונית וגבי יתמי גבי מזבורית ואין דעתי נוחה הימנו. עוד יש לפרש שפאי עידית כמו שוף לי ארעא דאיקום בה כלומר הנח לי קרקע בשופי. וכן זה שפאי עידית כלומר הניחו לי העידית אחר שהחליטוה לו והעמיד הנזק עליו במלוה כשבא לגבות ממנו גובה בבינונית אע"פ שהיה עיקרו נזקין כבר חזר עליו כמלוה. וגבי יתמי בזבורית. ולזה הפי' יבא בטוב ואפי' הן עידית כלומר ואפי' עיקר החוב היה מעידית כגון זה. אלא שהפי' הזה חולק על מה שאמרו בירושלמי דתני ר' חייא נזק וחצי נזק נגבין מן העידית. ניחא נזק. חצי נזק ולא מגופו משלם. תפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו. ולא כבר נשתעבד גופו לבעל הנזק. רבנן דקסרין אמרי תפתר שזקפן עליו במלוה. מעתה לא יגבה אלא מן הבינונית מאחר שעיקרו נזק גובה מן העידית. ואפשר דרבא לא ס"ל הכי. ומתניתא דאברם חוזאה נמי פליגא על הא מתניתא לאוקמתא דרבא וזה הפי' לפי דעתי טוב מכולן: