השגות הראב"ד גיטין כה.
השגות הראב"ד גיטין · Hasagot HaRa'avad Gittin 25a
Open in the reader →1הא דאמר ר' יצחק ב' שוורים קשורים מצאת לי וכו' לא הביאו הרב ז"ל בהלכותיו. ונ"ל שדחה אותם משום דאוקמוה בגמ' דר"י כראב"י ס"ל בנשבע על טענת עצמו ולית הלכתא כוותיה. ופי' הענין כגון שראה אותו מושך שור א'. ואמר לו מה טיבו של שור זה אצלך אמר לו תועה בדרך מצאתיו ולא ידעתי בעליו אמר לו שלי הוא ואם מצאת אותו בידוע ששנים מצאת כי אני הנחתים קשורים. אינו נשבע דאפשר דמנתחי אהדדי. אבל בכיסין כי האי גוונא נשבע ואפי' היא כמשיב אבידה מפני שלא הודה ע"י טענה ואע"פ שאין הטענה חזקה. והרי היא כטענת בן הבא מכח צוואת אביו דלראב"י נשבע ולרבנן אינו נשבע והלכה כרבנן. ודומה כי על זה הניח הרב ז"ל דברי ר' יצחק. וראינו במס' שבועות שפסק כראב"י פ' כל הנשבעין בענין שאמר רבא כוותיה דר' אבא מסתברא דתני אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים. היכי דמי אילימא דאמר ליה מנה לאבא ביד אביו ואמר ליה אידך חמשין אית ליה וחמשין לית ליה מה לי הוא מה לי אבוה כלומר כמו שהאב נשבע כך הבן נשבע. אלמא הלכה כראב"י כך כתב הרב ז"ל שם. ואפשר כי היה זה מן החזרות שחזר בסוף החזרה [מעתה לזאת החזרה] הא דר' יצחק דאזלא כראב"י הלכה היא אלא [שלא הסכימה] דעתי על אותה חזרה. ואין ראיה משה כלום דהא דאמרי' התם מה לי הוא מה לי אבוה לא שבא הבן מכח צוואת אביו אלא שאמר אני הייתי בשעת מיתת אבי וראיתי שהודית לו במנה והלה אומר לא הודיתי אלא חמשין כגון זה ודאי נשבע אפי' לרבנן ועל זה אמר מה לי הוא מה לי אבוה. וא"ת אם לא ס"ל כראב"י לוקים רבא להא דתני אמי כגון שבא הבן בכח צוואת אביו דלאביו נשבע ולבן אינו נשבע ולא הבן לבן. אלא ש"מ דבכה"ג נמי אחר האב לאב ואחד הבן לבן נשבעין (ועל כן אמר) [מדקאמר] מה לי הוא מה לי אבוה. וש"מ דסבירא לן כראב"י הא לאו מלתא היא דרבנן נמי דפטרי לאו מדאורייתא פטרי ליה אלא מתיקון העולם דמשיב אבידה פטור מפני תיקון העולם הוא ולא מדאורייתא. והא דתני אמי דבר תורה קאמר ודבר תורה מה לי הוא מה לי אבוה ואפי' לרבנן ואביו כה"ג אי הוה שייך ביה השבת אבידה איהו נמי פטור. אי נמי יורשים דומיא דידהו מה אינהו בטענת ברי אף יורשין בטענת ברי. ואי בטענת ברי מה לי הוא מה לי אבוה. כך היא הצעת שמועה זו ואין כאן ראיה לדחות דברי חכמים. הלכך דר' יצחק נמי דאתיא כראב"י ליתא. ובירושלמי נמי הכי איתא תמן תנינן מנה לאבא בירך אין לו בידי אלא חמשים פטור מפני שהוא כמשיב אבידה. אמר ר"א תקנה תקנו בה כדרך שתקנו במציאה דתנינן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. אמר ר' בא מתניתא כשאמר לו ב' שוורים מצאת לי וזה אומר לא מצאתי אלא א'. אבל אם אמר לו ב' שוורים מצאתי לך והחזרתי' לך והוא אומר לא החזרת לי אלא אחד בזה לא תקנו. ר' פדת בשם ר' יוחנן ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן בזה תקנו אבל בראשונה דבר תורה כהדא דתני יכיל אם אמר לו ב' שוורים מצאת לי והוא אומר לא מצאתי אלא אחד יהא חייב ת"ל או מצא אבידה וכחש בה פרט לזה שלא כיחש. פי' משום דמנתחי אהדרי אבל אם אמר לו עומד הייתי בראש גגי וראיתיך מושך ב' שוורים. והלה אומר לא משכתי אלא א' בזה לא תקנו. ודכוותה עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענך מנה והודית לו והוא אומר לא הודיתי לו אלא בחמשים לא בזה תקנו. שמעינן מהא דר' יוחנן פליג אדר' יצחק דאילו לר' יצחק חזרת שיירים כמציאת כיסין וחייב שבועה דהא טעמיה דר' יצחק דפטר במציאת שוורים משום דמנתחי אהדדי אבל בחזרה דליכא למימר הכי נשבע. ואילו לר' יוחנן אפי' בהחזרת שוורים נמי איני נשבע וה"ה למציאת כיסין או בחזרתן וכיון דר' יוחנן פליג עליה ודר' יצחק אוקמינא כיחידאה בגמ' דילן ש"מ אין הלכה כר' יצחק ואין הלכה כראב"י. ואיכא נמי למימר דר' יוחנן ור' יצחק במציאת כיסין מקושרין דנשבע משום דאיהו קא תבני ליה תחלה כדרך שפירשתי למעלה אבל בחזרת שוורים אע"ג דליכא למימר דמנתתי אהדדי מודה ר' יצחק דאינו נשבע משום דאיהו לא תבע ליה תחלה הלכך משיב אבידה הוי יפטור ואין לנו ראיה מכאן לא לסייעו ולא לדחות אלא שיש הוכחה בדבר מדקאמר דכוותה עומד הייתי על אבא בשעת מיתתו וטענך מנה וכו' לא בזה תקנו תקנה ולא קאמר כך אמר לי אבא שטענך מנה והודית לו וכו' ש"מ דכי האי גוונא תקנה היא ואינו נשבע וש"מ דלא סבירא לן כראב"י. הלכך סוגיין כרבנן וקי"ל כוותייהו: