השגות הראב"ד גיטין לב.

1[דף ס"ה ע"א] הא דאמרי' ר' נתן בבלאה הוא דייק בין פטרוה לפיטרוה. כלומר פטרוה משמע לשון הוה. פיטרוה משמע ליה לשעבר. ופטרוה מיהא משמע ליה מלשון ספר כריתות דמתרגמי' גט פטורין מפני שהם רגילין בלשון ארמית אבל תנא דידן דבר ארץ ישראל הוא ואינן רגילין בארמית לא משמע ליה לשון פטורין אלא ענין פטור וחיוב ושמא פטרוה משבועה קאמר ואין מעלה בדעתו תרגום כריתות. ואיכא מ"ד אע"ג דלענין פטרוה אין הלכה כר' נתן דוקא בא"י אבל בבבל הלכה כמותו דהא אמר רבא דלא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה. ונ"ל דאנן השתא כר' נתן עבדינן. דהא כוליה גמ' וכולה תניין בלשון ארמית איירינן ליה כלישנא דבבל. עוד נ"ל מדר' נתן נשמע לרבנן בשלחוה תרכוה שבקוה שאם אמר (שלחוה) בפתח (הבית) האות הראשון אינו גט דלא פליגי אלא בפטרוה כדפרשי':

2הא דאמרי' בגמ' שלחוה שבקוה תרכוה הרי אלו יכתבו ויתנו וכן אותם ששנו במשנתנו גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו. בכולן אני אומר שכבר דבר עמהן על עסקי גרושיה שאל"כ מנין הם יודעים שעל עסקי גירושין הוא אומר והלא כתיב שלחו זאת מעלי. גרש את האמה הזאת. כלה גרש [יגרש] אתכם. וכל אותם הלשונות ששאלו בגמ' עליהם הוציאוה עזבוה הניחוה הועילוה אם לא שכבר דבר עמהם בענין גירושיה מה היה לחוש לאילו הלשונות:

3כל מסוכן מצוה מחמת מיתה הוא ואיזהו מסוכן כל שקפץ עליו החולי אבל לא קפץ עליו החולי זהו שכיב מרע שהוזכר במשנת מי שמת וכל הני דמתני' במסוכן הם ולא בעי קנין אפי' במקצת: