השגות הראב"ד גיטין לב
השגות הראב"ד גיטין · Hasagot HaRa'avad Gittin 32b
Open in the reader →1הבריא שאמר כתבו גע לאשתי רצה לשחק בה. ואמרי' בגמ' שאם הוכיח סופו על תחלתו ה"ז גט ורשב"ג קתני לההיא מעשה. והרב ז"ל הביא זו המימרא כמות שהיא למימרא דהכי הלכתא. ואי קשיא לך והא פלוגתא היא דפליגי רבנן עליה בהוכיח סופו על תחלתו בענין הכותב נכסיו לאחרים והיו בהם עבדים ואמר הלה אי אפשי בהם וכו'. ופליגי בשותק ולבסוף צווח ובהוכיח סופו על תחלתו. וקי"ל כרבנן דלא אמרי' סופו הוכיח על תחלתו. לא קשיא דהא אמרי' במס' חולין פ"ב שאני התם דאמר כתבו הלכך אפי' רבנן מודו בהא: על מה שאמרו מודה ר' יוסי באומר אמרו אני תמה איך עלה בדעתם ואיך יתכן להיות והלא עד מפי עד הוא זה ואיך יחתמו עדי הגט במצותן כל אלו ואיך יכתוב אותו הסופר לשמה והוא לא שמע מפי הבעל ונמצא הכשר לשמה בגט זה עד מפי עד בשלמא לר"מ באומר לשלושה תנו הואיל ועשאן ב"ד יש להם רשות לכתוב ולחתום שלא נתכוין זה אלא שיתקיים כמעשה בב"ד. אבל שנים ודאי עדים הם ולא ב"ד ואיך יכתוב סופר ויחתמו עדים על פיהם והוא עד מפי עד. ואולי מי שאמר דמודה ר' יוסי באומר אמרו לא אמר אלא באומר לג' דכיון דאמר לג' אמרו ודאי עשאן ב"ד. וכל זה לא יועיל לפי מה שנמצא בגמ'. ובמתנה קשה לי יותר מגט למ"ד משום בזיון דבעל גט הוא דלא יאמר לאחרים ויכתבו אבל מתנה אומר לאחרים וכותבים ואיך יאמרו יודעים אנו עדים חתומי מטה שאמר לנו פלוני כך וכך. אלא מדלא קפדינן בכל הני ש"מ דאין עד מפי עד פסול אלא בעדות על פה שהעדות מתקיים ונגמר על פיהם. אבל עדות בשטר שאין עדות נגמר אלא במסירת השטר לא קפדינן בה שהרי הבעלים מוסרים אותה או השלוחים במצותו. ועל זה הדרך יתכן להיות בגט ובמתנה שאם יאמרו לאחרים דיכתבו ויחתומו מ"מ הם שנצטוו מפי הבעל יתנו אותו או הבעל עצמו: והא דתקין רב יהודה בגט דכולכם או כולכון או כל תרין מנכון ורבא דמעיט בדבורא ואתקין כתובו כל חד מנכון חתומו כל תרין מנכון אובילו כל חד מנכון. תמה אני מה צורך לנו באותה [תקנה] שאם לא אמר כן לא אמר כלום. ואיכא למימר שאם אמר כולכם חתומו על תקנת חכמים כאילו אמר חתומו כל תרי מינייכו. ולזה הועילה התקנה: