השגות הראב"ד גיטין נ.

1הא דאמר רבא יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. א"צ לומר שאין ב"ד אוסרה עליו אלא אפי' למי שמחמיר על עצמו אינו צריך לו להחמיר על זאת מאי טעמא פריצותא בעלמא הוא דחזו לה. ודלא כר"מ ור"ע דאינהו מחמרי בקלא דפריצותא למי שמחמיר על עצמו אבל ר' יוחנן בן נורי לא צריך ואם בא לשאול אומרים לו אין אתה צריך להחמיר בזאת משום דבר ערוה. ור"מ ור"ע דאמרי תצא נותן לה כתובה ויוצאה לפי שאותן היוצאות בלא כתובה משום פריצות כבר נתפרשו במשנה בכתובות ואין מוסיפין עליהם אלא כיוצא בהן. מיהו קשיא לי לר' יוחנן בן נורי דבעי דבר ברור וסמיך ליה לגזירה שוה דיליף דבר דבר מממון אלמא בעינן עדי טומאה אטו לית ליה הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה עוברת על דת משה ויהודית. ונ"ל דהאי דבר ברור דקאמר ר' יוחנן לאו דבעיא עדי טומאה אלא דבעיא עדים בדבר מכוער ולא מפי מוזרות בלבנה. ולפום האי פירושא הא דרבא לאו לאפוקי מדר"מ דר"מ לאו בקלא קא מיירי אלא לאפוקי מדר"ע לחודיה דאיהו מחמיר בקלא:

2הא דתניא בעולה אין חוששין לה לאוסרה לכהן גדול כו'. חלוצה אין חוששין וכו'. שלא לפלוני אין חוששין לה. פי' אינה יכולה להיות לפלוני שכבר היתה לקרוביו. או שיצא עליה קול בעיר אחרת. אפי' יהיה הקול חזק על הדרך שמפרשין אותו בשמועה שלפנינו אין חוששין לה הואיל ובעירה אין הקול יוצא אינה כלום. וכל זאת הברייתא בקול הברה שאינו קול כאותו קול שפירשו בו. ועולא ושאר האמוראים על הקול שבמשנה באו לפרש:

3[דף פט ע"א] הא דאמרי' בסורא מבנולי קלא לכי מגליא מלתא דלאו קידושי מעליא נינהו קאמר. ובנהרדעא דלא מבטלי קלא אע"ג דמגליא מלתא לא נפקא בלא גט:

4הא דאמר רב זביד במקום אמתלא חוששין לאמתלאה כגון שיצא קול שזרק פלוני קדושין לפלונית אע"פ שלא אמרו הם ולא ידענו אם קרוב לו היו אם קרוב לה היו הואיל ואמרו בזריקה נתקדשה ואפשר להיות שקרוב לו נתקדשו. אי נמי שאמרו פלוני גירש את אשתו על תנאי אע"פ שלא אמרו ולא ידענו אם נעשה תנאי אם לא חוששין לאמתלא ואומרים שמא לא נעשה התנאי. אבל אם לא הזכירו שם זריקה או שם תנאי אין תולין בהם אמתלא. ולא ידענא אם בא רב זביד להוסיף על דברי רבה בר ר' הונא לומר שא"צ לומר אם הזכירו האמתלא שחוששין לה ואפי' מכאן עד עשרה ימים. אלא אפי' לא יזכירו אותה כלל אם מקום אמתלא הוא אנחנו תולין בו אמתלא. וא"כ הוא אע"פ שר' יוחנן לא השוה עם רבה בר רב הונא כמו שאמרו למעלה כיון דרב זביד ורבה בתראי נינהו וסבירא להו כהדדי ופליגי אשמעתא דר' יוחנן הלכה כתרוייהו. והרב ז"ל דחה דברי רבה בר רב הונא מההוא דר' יוחנן ולא דחה דברי רב זביד וש"מ שמעתתא באפי נפשייהו קיימי: