השגות הראב"ד גיטין נ:

1[דף פ"ט ע"ב] אמר ליה רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא והא תנן נתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו מאי טעמא לא אמרי' גזירה שמא יאמרו גירש זה וקדש זה ותהא צריכה גט משני לאו משום דתלינן ביה אמתלא דאמרי' על תנאי קדשה שאם הוא אמת שכבר מת בעלה קדשה זה ובודאי מקום אמתלא הוא ואע"פ שלא הוזכר בו שום תנאי הואיל ויצא עליה קול בעד א' שמת בעלה הדבר מוכיח שע"מ כן קדשה משא"כ בנישאת לפי שאין תנאי בנשואין. לא שאני התם דאתי בעל וקאי ואגלי מלתא דקדושי בתרא לאו קדושין היו אבל אי לא איגלי מלתא משום חשש אמתלא לא מבטלינן קלא. אי הכי אפי' אם נישאת נמי תהדר לבעלה דהא אגליא מלתא דלאו נישואין נינהו כלל. רשאת דעבדא איסורא קנסוה רבנן גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואצרכוה גט משני. וממילא אתסרא אקמא אבל נתקדשה דלא עבדא איסורא לא קנסוה ולא גזרו בה:

2יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו. לא ידעתי על מה שאלו ואולי על הענין שאמרו בסוף שאלו. אי מגליא מלתא דקדושי קמא קדושי מעליא נינהו אי צריכא גט משני או לא. דכיון דעל ספק ראשון נתקדשה לשני תו לא נפקא בלא גט. והוא השיב להם בחכמתו תצא. כי לעולם לא תתקיים ביד שני ומוציאין אותה מתחת ידו ואפשר שתצא בלא גט. וזהו שאמרו העמידו הדבר על בוריו והודיעיני. אבל מגרש שני ונושא ראשון [לא] דלא נמצא דבר על בוריו וצריכה גט משני. דאתי למימר ראשון גרשה מן האירוסין. ושמא יאמרו גרש ראשון וקדש שני ועכשיו מחזיר אותה. רב שישא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי רבנן עייני בהו בקדושי ראשון וקדושי טעות הוו וכי קדשה שני וגרשה לא מתסרא על הראשון: [דף צ' ע"א] הא דבעא מיניה רב משרשיא מרבה היה בלבו לגרשה ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו לא על ביאה קאמר דהיינו לבני גרושת הלב שאמרו בנדרים וסמכו אותה על מקרא זה וברותי מכם הפושעים והמורדים בי אלא על שמוש אחר אם הוא מותר להשהותה אצלו כדי לשמשו ואמר לו אסור אלא מודיע אותה ואם תרצה לשבת תחתיו תשב כדכתיב אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך:

3סליקו להו השגות הראב"ד על מסכת גיטין