השגות הראב"ד גיטין ו.
השגות הראב"ד גיטין · Hasagot HaRa'avad Gittin 6a
Open in the reader →1עוד כתב בענין הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי ופשו ה' אסתירי גבי חד מינייהו ואמרי ליה באפי מאריה ארעא יהבינהו ניהלי למארי ארעא בעסקא וכו'. ואסיקנא דקנין בטעות הוא ומיפטר: וכתב הרב ז"ל דפרישו רבוותא דלא עבדינן בה עובדא אלא כגון דאיכא סהדי דהכי הוא חושבנא ואישתכח דטעותא הוה א"נ דקא מודה ליה חבריה דהכי הוה חושבנא: אמר אברהם האי דקא מודי ליה חבריה דכתב הרב לא ידענא אי אגנאה חבריה קאי אי אמארי ארעא קאי ואי אגנאה קאי קשיא ליה אמאי מהימן ודלוייא משום קנוניא קאמר מי לא אמרי' באומר שטר אמנה הוא זה במקום שחב לאחרים אפי' אמר מלוה אינו נאמן דלמא לאפקועי לבעל חובו קאמר והא נמי להא דמיא. אלא אי קאי אמארי דארעא ניחא דהא קא מודה. ואיכא נמי למימר דאגנאה נמי קאי ומשום דליכא פסידא למארי ארעא בההיא אודיתא דהא אינהו עיילי בהדיה ופרעי ליה טסקא למאריה ארעא. אבל לענין מתנה דאיכא פסידא למקבל מתנה כי מודה ליה חבריה דטעותא הוה לא מהימן ושקיל ליה מיניה והנותן מתנה משלם לו מה שהמחהו אצלו בטענתו. ודין זה של מעמד שלשתן הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא: ראובן הלוה לשמעון מנה ורצה ליתנה ללוי במתנה והעמידו אצל שמעון ואמר לו מנה שיש לי בידך תנהו ללוי אם הדבר ידוע שהיה לו לשמעון אותו מנה כיון שקבל על עצמו ליתנה ללוי דבר ברור הוא שאינו יכול לחזור בו. אלא אם אין לראובן עדים שהיה לו מנה ביד שמעון אלא שהודה לו עכשיו בשעה שסמכו אצל לוי ולאחר זמן חזר שמעון ואמר לא הייתי חייב לראובן כלום וטעיתי בהו (דאתי) אם לא היו שם עדים בשעה שהמחהו אצל לוי הא ודאי לא מיבעיא לי דמיגו דיכול למימר לא חייבתי את עצמי ללוי יכול לומר טעיתי עמו והמחאה בטעות הואי. אלא אם היו שם עדים בהמחאתו אלא שאין עדים לראובן שיש ביד שמעון מנה ובשעת המחאתו לא אמר לו אתה עדי מצי שמעון למימר ללוי משטה הייתי בך דלא עדיפת מגברא דאתיא מיניה כי היכי דמצי למימר לראובן משטה אני בך השתא נמי מצי למימר ללוי משטה הייתי בך דלא עדיפת מגברא דאתית מיניה כי היכי דמצי למימר לראובן משטה אני בך השתא נמי מצי למימר ללוי משטה הייתי בכם. או דלמא כיון דקביל על נפשיה למיתבינהו ללוי במעמד שלשתן ואמור רבנן דלא מציתו למהדר ביה הוה ליה כקנין. ובהודאה בקנין ודאי לא אמרי' משטה אני בך דכל קנין אלימא מלתא כשטר ומאן דמחייב נפשיה לחבריה בשטרא מחייב כמאן דאמר ליה אתם עדי כדאיתא בכתובות. ומסתברא דלא מצי טעין משטה אני בך דכקנין דמי. ועוד למה ליה לאשטויי בהאיך שלישי בשלמא בהאי מצי טעין ואמר כי היכי דאיהו מחייך בי דתבע מנאי מאי דלא חייבנא ליה הכי אחיכי ביה אנא. אלא בהך תליתאי אמאי חייך ביה וקביל עליה דליתיב ליה כחוב. והרב ז"ל שדימה הענין הזה לכל שטרי דעלמא לחזק מה שפירשו הגאונים ז"ל ואמר האי מימרא מימרא דמסתבר הוא דא"כ כל שטרי דעלמא נימא נמי דבטעותא הוה מלתא ונפטר. מדבריו נראה דהכי סבירא ליה וכשטרא חשיב ליה: