השגות הראב"ד כתובות כא:
השגות הראב"ד כתובות · Hasagot HaRa'avad Ketubot 21b
Open in the reader →1הא דאמרי' בראש הפרק הזה תנאי כתובה ככתובה דמי לפוגמת ולתובעת. פי' לפוגמת אמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה מאתים. אי נמי שאמרה לא התקבלתי אלא התוספת הרי היא כפוגמת כתובתה ולא תפרע אלא בשבועה כאילו פגמה עיקר הכתובה וכן לתובעת שהתובעת עיקר בלא תוספת או תוספת בלא עיקר לא אבדה מזונותיה כאילו לא תבעה אלא מקצת העיקר ואילו לא היתה התוספת כעיקר אלא שהיה עליו דין חוב או דין מתנה אם פגמה העיקר ולא פגמה התוספת או התוספת ולא העיקר אינה נשבעה. וכן לתובעת אם תבעה העיקר בלא תוספת אבדו מזונותיה מפני שהתוספת חוב אחר הוא בפני עצמו ואע"פ ששניהם בשטר אחד חלוקים הם זה מזה. ומכאן יש ראיה למה שאני אומר במי שתובע את חבירו מנה מלוה ומנה פקדון והודה לו באחד מהם שאינו מודה מקצת הטענה ואינו נשבע שבועת התורה לפי שהם ב' טענות ואנן מודה מקצת הטענה אמרי' אבל מודה בא' מב' טענות לא אמרינן. ומלוה ופקדון ודאי ב' טענות הם שאין חיובו של זה כחיובו של זה שהמלוה אינו יכול להפטר ממנה אלא או בפרעון או במחילה. והפקדון יכול להפטר ממנו באונס או בגנבה ואבידה או מחמת מלאכה כשואל ולאחר ימי שאלתה אף באונסין הלכך ב' טענות הן ואע"ג שתובע אותן כאחת והודה באחת מהן פטור. ויש ראיה לדבר ממה שאמרו בפ' השואל בענין זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר שהשכורה מתה ואקשי' בגמ' ואמאי מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו והלא הוא תובע את שתיהן השאולה והשכורה ומודה הוא בא' מהן שהיא אצלו וכופר באותה שמתה שהוא אומר שכורה מתה והך דקיימא שאולה היא ולמה אין זה מודה מקצת הטענה גם זה שאמרו כאן לפוגמת ולתובעת ראיה לזאת הסברא כי אמרו תוספת כתובה ככתובה דמי לפוגמת ולתובעת ואילו לא היה דין תוספת כדין הכתובה והיה עליו דין חוב או דין מתנה לא היה זה שיור לזה ולא היתה זו כפוגמת כתובתה ולא כתובעת מקצת כתובתה. הלכך לענין מודה מקצת נמי מי שתובע לחבירו ב' טענות ומודה באחת מהן אין זה מודה מקצת. כללו של דבר כל ב' תביעות שאין דיניהם שוים בכל דבר ב' טענות הם והמודה בא' וכופר בא' אינו נשבע שבועת התורה שהרי כתובה וחוב קרובים זה לזה שאינו יכול להפטר מהן אלא או בפרעון או במחילה מפני שהן חלוקות במקצת דיניהן לענין שבח ושביעית ושבועה ועשרים וחמשה שנה נחשוב אותן כב' טענות כ"ש מלוה ופקדון שהם ב' טענות חלוקות לפי שאין פטורו של זה דומה לפטורו של זה. והתורה אמרה כי הוא זה עד שיודה מזה אם מלוה מלוה ואם פקדון פקדון כך נראה לי האמת. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע:
2עוד כתב לתובעת ולא שנא תובעת כתובה ולא שנא תובעת תוספת אין לה מזונות. ושגגה הוא זאת דהא קי"ל כרבנן דאמרי מקצת כסף ככל כסף אפי' מכרה מקצת כתובתה יש לה מזונות וכ"ש תובעת מקצתה. ומנא לן דמוכרת עדיפא טפי מתובעת דאמרי' בפ' נערה שנתפתתה אמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בב"ד אבדה מזונותיה ואקשי' עלה מהא דתניא מכרה כתובתה או משכנה כתובתה אין לה מזונות ומשנינן הני בין בב"ד בין שלא בב"ד אין לה מזונות תובעת בב"ד אין שלא בב"ד לא אלמא מוכרת עדיפא מתובעת וכיון דתוספת כתובה ככתובה דמי ודאי יש לה דמקצת כתובה היא דתבעה. ומאי דמפרש נמי לשבועה כשם שאינה גובה לכתובה אלא בשבועה כך אינה גובה תוספת אלא בשבועה. גם זו שגגה היא לא יהא התוספת אלא או חוב או מתנה מי גביא מיתמי בלא שבועה. ומאי דקמפרש נמי וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם בין כתובה בין תוספת גם זו דלא כהלכתא מפרש לה דהא קי"ל כרבנן דכל זמן שהיא בבית אביה אינה גובה אלא עד כ"ה שנה. אלא הנך תלת מילי הכי איבעי לן לפרושי לתובעת אע"פ שתבעה מנה מאתים לא אבדה מזונותיה הואיל ולא תבעה תוספת דכמקצת כתובה דמיא ואילו הוי התוספת חוב או מתנה הוה ליה כמלתא אחריתי אבדה מזונותיה בתביעה מנה מאתים שהם עיקר הכתובה. לשבועה שאם ייחד לה מטלטלין או מקרקעי לכל הכתובה נוטלת אותם בלא שבועה בין לכתובה בין לתוספת ולא אמרי' שהתוספת חוב הוא וחוב אינו נגבה מן היתומים אלא בשבועה ואע"פ שייחד לו קרקע בחובו דאמרי' דלמא פרעיה משא"כ בכתובה דאמרי' מטלטלי דאיתניהו בעיניהו שקלא להו שלא בשבועה. וטעמא דמלתא משום דבע"ח בזוזי מסלק ליה ואפי' מאפותיקי גמור בשום שהכניסה משלה אם אמרה שלי אני נוטלת הדין עמה הלכך כמאן דגבוי דמי בין לכתובה בין לתוספת ושקלא להו בלא שבועה וכל זמן שהיא בבית אביה אינה גובה אלא עד כ"ה שנה בין כתובה בין תוספת ולא אמרי' שהתוספת אינה ככתובה אלא חוב הוא וחוב נגבה לכמה שנים אלא תנאי כתובה ככתובה דמי: