השגות הראב"ד כתובות כו.
השגות הראב"ד כתובות · Hasagot HaRa'avad Ketubot 26a
Open in the reader →1עוד כתב בענין מורדת דמתשמיש הוא דהויא מורדת אבל ממלאכה לא כרב הונא ודחה דברי ר' יוסי בר' חנינא דאמר אפי' ממלאכה מדאמרי' בשמעתין היכי דמיא מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה. ואני בעניותי איני רואה את הסיוע מכאן לדחות דברי ר' יוסי בר' חנינא דהא אמרי' בגמ' מתשמיש כ"ע לא פליגי דהויא מורדת כי פליגי ממלאכה וכיון דמתשמיש הויא מורדת לדברי הכל הויא לן למידע דהיכי דמיא מורדת דמתני' דפוחתין לה מעט כגון דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה לאעכובה גבי' ומפחת לה פורתא אלא דמפיק לה לאלתר בלא כתובה מיהו משום קנסא דלמא עיניה נתנה באיש אחר משהינן ליה לגיטה תריסר ירחי שתא והנך תריסר ירחי שתא לית לה מזונות מבעל ואם מתה ירית לה בעל וקבר לה. ומ"מ ממלאכה נמי הויא מורדת וכי אמר בעינא ליה ומצערנא ליה ממלאכה פחתי לה אבל אמרה מאיס עלי ולא עבידניה ליה לא עבידתא ולא תשמיש לא כייפינן לה ומפיק לאלתר לה כדפרישנא אלא איכא ראיה מהא דאמר ליה רב חייא בר אשי לשמואל נדה בת תשמיש היא ושני ליה אינו דומה מי שיש לו וכו' ואם איתא דממלאכה הויא מורדת מאי קשיא להו מנדה והא בת מלאכה היא ואפשר דממלאכה קאמר אלא תרוייהו סבירא להו דממלאכה לא הויא מורדת ומיהו היכא תיסק אדעתין דאיתתא בעיא מזוני מגברא ולא עבדא ליה שום עבידתא דלא תהוי מורדת ובהדיא אמרי' במורדת מלהניק את בנה שהוא כופה ומניקתו ואי לא פוחתין לה מכתובתה במה הוא כופה אלא ודאי או פוחתין או תצא מיד בלא כתובה וכ"ש היכא דלא נדרה. וא"ת כופין אותה בדברים הא אמרי' בדברים לא יוסר עבד. וא"ת בשוטים אשה לאו אורח ארעא. ואפשר דאמר רב הונא ממלאכה לא הויא מורדת דוקא ממעשה ידיה קאמר והיא מה שעושה לו בצמר ורב הונא לטעמיה יכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה. ור' יוסי בר' חנינא ס"ל כריש לקיש דאמר שיכול הוא לכופה למעשה ידיה ומש"ה אפי' אמרה איני ניזונית ואיני עושה מורדת הויא. אבל משאר מלאכות שהיא חייבת דלא תליין במזוני הויא מורדת לכ"ע ורב הונא גופיה דאמר ממעשה ידיה לא הויא מורדת אפשר לומר דוקא היכא דאמרה איני ניזונת ואיני עושה אבל היכא דשקלה מזוני מיניה ולא עבדא ליה פשיטא דהויא מורדת. ואי בעי איהו נמי למימר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקא ספקא לה למזונתא מצי למימר לה. ואי לא בעי למימר לה איבעי ליה לזונה. ואי איהי נמי בעיא אתזוני מיניה ולא בעיא למעבד ליה עבידתא מורדת היא. כך נ"ל. והשכל מורה על זה לפי שאין הדעת מקבלת שיהא בעלה מפרנסה ויהא הוא טוחן ואופה ומבשל ומכבס לעצמו. ומה יעשה בהניק את בנו אם לא תשיג ידו לשכר מניקה. ואי משום בעיא דרב חייא בר יוסף דאמר לשמואל נדה בת תשמיש היא לאו ראיה היא דאפשר דמשמע להו נדה דומיא לחולה דהיא מורדת מתשמיש ולא ממלאכה דהא לאו בת מלאכה היא וחד גוונא אתני להו ומש"ה אקשי ליה היכי משכחת לה נדה מורדת מתשמיש דתהא דומיא דחולה ותו לא מידי. ואם ישאל שואל דקי"ל כרב הונא דאמר יכולה האשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה הא קי"ל כר"א דאמר אפי' הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר אלמא אינה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה בשום ענין וזו אינה צריכה לפנים דהכי קאמר רב הונא יכולה היא שתאמר איני ניזונית ממך ואיני עושה לפיך אבל עושה אני לעצמי ואוכלת אבל אם אמרה שלא לעשות כלל שום מלאכה ודאי הלכה כר"א בן יעקב כופה לה לפחות מעט מכתובתה או שמוציאה בגט ובלא כתובתה מפני [שהבטלה] מביאה לידי זימה: