השגות הראב"ד כתובות כז
השגות הראב"ד כתובות · Hasagot HaRa'avad Ketubot 27b
Open in the reader →1עוד כתב בדין שומרת יבם שאינה רוצה להתיבם שהי' מורדת דקי"ל כחזרה אחרונה דקי"ל מצות יבום קודמת לחליצה והא דשמואל דאמר אין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם אם תובע ליבם ההיא כמשנה אמצעית שהיו אומרים מצות חליצה קודמת למצות יבום ולית הלכתא כוותיה הלכך כי תבע ליבם נמי הויא מורדת. ע"כ דברי הרב ז"ל: ואני אומר דוקא בדקא אתי מחמת טענה דאמר כמה דאגידא בי לא יהבי לי איתתא אחריתי ומתברר לן דהכי הוא כדקא טעין אבל משכח איתתא אחריתי לא דיינינן לה כמורדת אלא אמרי' ליה זיל ונסיב איתתא אחריתי. וכי לא נסיב נמי איתתא אחריתי לא אמרן אלא כשהיא מורדת לגמרי שאינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם אבל אם הוא רוצה ליבם והיא רוצה לחלוץ לאו מורדת היא: ואם ישאל שואל כיון דהכי הוא משום דאגידא ביה ולא משכח איתתא אחריתי דהויא מורדת מאי איריא לאחר שחזרו אפי' למשנה אמצעית נמי נימא הכי דהא לא מפקע ליה מאיתתא אחריתי: תשובתו דלמשנה אמצעית כיון דיבום לאו מצוה מהמובחר הוא ואיהו קא תבע ליה לא מזדקקינן ליה אע"ג דהיא אינה רוצה לא לחלוץ ולא ליבם מ"ט דאיהו שלא כדין תבע ואי הוה תבע לחלוץ מזדקקין ליה משום דכדין קא תבע ועכשיו שחזרו בין שתבע לחלוץ בין שתבע ליבם נזקקין לו משום דאגידא ביה ולא משכח אחריתי ואיהו בדין תבע בין יבום בין חליצה. ואומר לי לבי כי המחלוקת שנחלקו ב' הישיבות בדבר זה בהאי ודאי אפלגן דחדא מתיבתא סבירא להו כי האי טעמא דכתיבנא ומתיבתא אחריתי סבירא להו כיון דמצות יבום קודמת למצות חליצה והיא אינה רוצה להתיבם אע"פ שהיא רוצה לחלוץ מורדת היא מגוף המצוה ולא מטעמא דלא משכח איתתא אחריתי אלא דהויא לה כארוסה דמשעבדא ליה ליבום הואיל והיא קודמת לחליצה: ומסתברא כמתיבתא קמייתא דפרי' לה משום דאשכחן לה בברייתא דמקדים חליצה ליבום ולא מאורחא דדינא אלא מן הדרך הישר והטוב דתני בר קפרא לעולם יתרחק אדם משלשה ויתדבק בשלשה יתרחק מן השלשה מן המיאונין ומן הפקדונות ומן הערבות ויתדבק בשלשה בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים. מדקאמר ידבק ויתרחק לאו מאורחא דדינא קאמר אלא מן הדרך הישר והטוב ואפי' למשנה ראשונה. ואילו היתה המצוה ההיא מצוה מן המובחר אותו האיש שנפלה לו יבמה בפומבדיתא ואמר לר' חנינא מהו למיחת ליבומה ואסר ליה בודאי לא היה אוסר עליו שהרי אפי' כהן מטמא בחו"ל ללמוד תורה ולישא אשה כדאיתא בע"ז. אלא נראה כי היא מצוה מרוחקת בעיניהם ור' חנינא מן האחרונים היה ובימי ר' יוחנן הוה והוא מאריה דשמעתא דאמר חזרו לומר מצות יבום קודמת לחליצה ואפ"ה אסר ליה. כך נ"ל: