השגות הראב"ד כתובות לח.
השגות הראב"ד כתובות · Hasagot HaRa'avad Ketubot 38a
Open in the reader →1כתב הרב ז"ל בענין מי שאמרו כדברי ר"ש ורבנן מחוברים בשעת יציאה איכא בינייהו וקי"ל כר"ש וכן נמי כתב בעל הלכות ולא עוד אלא שכתב דר"ש ורבנן לא פליגי אלא מאי דלא פרישו רבנן ואתא איהו לפרושי. וכ"כ הגירסא מחוברין בשעת יציאה אתא לאשמועינן ובודאי אם הגירסא היא כאשר כתב אין ספק בדבר דלא פליגי מידי וקי"ל כוותיה אלא אפי' לגירסא הכתובה בספרים שלנו והרב ר' יצחק ז"ל כתב אותה בהלכותיו מחוברין בשעת יציאה איכא בינייהו דמשמע דפליגי ואפ"ה פסק הרב כר"ש וראיתי מי שתמה על דבריו ודחה אותם מדאמרי' איכא בינייהו אלמא פלוגתא היא וכיון דיחיד ורבים הוא הלכה כרבים. מן הטעם הזה דחה הנגיד ז"ל את דברי ר"ש מהלכתא. גם הרב ר' יוסף אבן מיגש דחה את דבריהם מן הטעם הזה. ועוד הביא ראיה ממה שאמרו פ' יש נוחלין בענין הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור וכן האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשים ואקשי' עלה והתניא שמין את המחובר ללוקח. ומשנינן כאן בבנו כאן באחר הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו. לאחר (מהא) דהיינו לוקח אצל האב שמין לו את המחובר ללוקח שאין הלוקח מוותר כלום לבן אלמא פירות מחוברין בשעת מיתה דאב הוו וזכי בהו לוקח והכא נמי פירות מחוברים בשעת מיתת הבעל או בשעת גירושין דבעל הוו וזכי בהו יורשין דלהאי אית ליה פירי ולהאי לית ליה פירי וכי היכי דזכי האיך בשעת יציאה הם הכי נמי זכי האיך. ומן הטעמים האלו דחה את דברי בעל ההלכות: ואני אברהם עפר ואפר תחת כפות רגליהם נתתי את לבי לדעת שורש דבריהם אמרתי כי לא דבר ריק הוא מהם ואפשר כי קבלה היתה בידם מן ראשוני ראשונים ומכמה טעמים נתקיימה בידם חדא דגופא דמתני' הכי מחזיא דקתני הוציא הרבה ואכל קימעא מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. ואמרי' בגמ' כמה קימעא אפי' כגרוגרת והוא שאכלה דרך כבוד לא אכלה דרך כבוד עד כמה עד כדינר והא ודאי כיון דאיכא כדינר ל"ש אכל ול"ש נטל דהכנסתו זו היא אכילתו כדאמרי' לענין חזקה אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זה חזקה והתם ודאי לאו אכילה דוקא אלא הכנסת עצים זו היא אכילתו והכא נמי אמרי' בגמ' עבד רב יהודה עובדא בחבילי זמורות וההיא ודאי לאו אכילה היא אלא הכנסה בלחוד. ואע"ג דאיכא לדחויי בחבילי זמורות שהסיק בהם את התנור וכיוצא בו דהוי כעין אכילה מ"מ בעינן הכנסה או זכיה בדינר. והא דתנן הוציא ולא אכל הוציא ולא הכניס הרי הוא כאילו אכל ואי ס"ד מחוברין בשעת יציאה דבעל הוו למה לי הכנסה כלל והא כל היכא דאיתנהו דבעל הוו ומה לי לא הכניס אלא ש"מ דאשה הוו ומשהכניס הוא דזכה בהו בעל הא לא הכניס לא. ותלישתו ודאי זו היא הכנסתו שכבר זכה בהן בתלישתו ואם לא תלש לא זכה והוה ליה כאילו הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול. ואם יטעון טוען שוא ויאמר אכילה דוקא קבעינא כגרוגרת אחת שאכלה דרך כבוד. הא לאו מלתא היא דבגרוגרת אחת וכיוצא בזה אכילת קימעא הוא דבעינן הכי דאי לא דרך כבוד לאו אכילה היא ולאו זכיה הוא כלל אבל כי הוי בדינר או באיסר לא בעינן דרך כבוד ואכילה נמי לא בעינן כמעשה דחבילי זמורות אלא תלישה בלחוד דהיינו הכנסה וההיא קושיא דכתב הרב בן מיגש ז"ל מההוא דפ' יש נוחלין לאו קושיא היא כלל דלית לן למיגמר תקנתא דרבנן מדינא אחרינא וכבר אמרו הזכות הבעל בנכסי אשתו על החדשים אנו בושים וכו'. וכן אמרו במזון האשה והבנות כתובין הן אצל בני חורין אין כתובים אצל משועבדים ואפי' כתב אותם בכתובה אינן נגבין ממשועבדים לפי שלא רצו להחמיר עליו בתקנתם וכן לא רצו להחמיר עלי' בתקנת' וכן לא רצו להחמיר עליה בנכסיה והניחו את המחוברים לאשה בשעת יציאה ודי לו שזכה במה שתלש. ועוד דקתני לה בתוספתא דכתובות פ' האשה שנפלו לה נכסים גבי הלכתא פסיקתא וסתמא נמי קתני לה דתניא בתוספתא היורד בנכסי אשתו וכן ונתן זה עיניו לגרשה אם קדם ותלש מן הקרקעות אפי' כל שהן ה"ז זריז ונשכר. היורד לנכסי שבוים ושמע שהם באים אם קדם ותלש מן הקרקעות ה"ז זריז ונשכר. אלו הן נכסי שבוים כל שהלך אביו או אחד ממורישיו למדינת הים וכו'. ועוד דאמרי' בפ' נערה שנתפתתה בענין מזונות הבנות שאין ניזונות מן המטלטלים הוה עובדא ואתא לקמיה דרב יוסף וא"ל מתמרי על בודיא ואקשי ליה אביי ולא תהא אלא בע"ח מי שקיל ממטלטלי ואמר ליה בצריכי לדיקלא קאמינא אלמא אע"ג דרבו פירות בחיי האב והאב לא היה חייב במזונות בתו והפירות לא היו משועבדים לבנות בחייו ואין להם זכות בהם. ואפ"ה בשעת מיתתו כל הפירות שיש מחוברות דינם כקרקע וכמו שהקרקע לבניו משועבד מזונותיהן בשעת מיתתו * אולי צ"ל וה"ה לכל הנכנסין שכל נכנסין ולא נאמר שזכו הבנים בהם במקום האב הואיל וכבר נראו לאב בהם והכא נ"מ לענין נכסי מלוג אע"פ שהפירות גדלו * אולי צ"ל ברשותו בפינו כיון שיצא הקרקע מתחת ידו ועדיין הם מחוברים דינם כדין הקרקע ולמקום שהקרקע הולך שם הולכים. וכן אמרו בענין יבמה וחכ"א פירות מחוברים לקרקע שלהן והתלושים כל הקודם בהן זכה בהן. ואקשי' בגמ' שלו כל נכסים אחראין לכתובתה תני שלה. והא הכא דבחיי בעל כלהו פירי דבעל נינהו ואית ליה שעבוד בפירי וכי מייתי מיהא נפיק מתותי ידיה ועייל בשעבודא שהרי אינן רשאין למכור בהן כי היכי דעיילי מקרקעי הם ה"נ עיילי פירי דמחברי בהו ולא אמרי' דנזכי בהו יורשין במקום בעל ואע"ג דנראו לבעל בחייו והכא נמי ל"ש ותו לא מידי. מיהו אתחזי לן מדאמרי' הכא גבי מזונות דכעין פירי דצריכי לדיקלא ואי לא צריכי לדיקלא לא הוו להו כתלושין דכל העומד לגדור כגדור דמי הם הכי נמי לענין שעבוד במה דאמרי' פירות שהן מחוברים לקרקע שהן כקרקע דוקא בדצריכי לארעא קא אמרי' דאי לא צריכי לארעא הוו להו כתלושין ושלא זכתה בהן מחיים וכיון שלא זכתה בהן מחיים הרי הן שלו כדאיתא במתני' אבל לענין נכסי מלוג מיהא מחוברים הם ולא זכה בהן הבעל עד שיתלשו דהא קתני במתני' הוציא הרבה ואכל קימעא מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל ואמרי' מאי אכל הכניס דהכנסה מיהת בעינן. ועוד הא דקתני בתוספתא אם קדם ותלש ה"ז זריז ונשכר תלש אין לא תלש לא ובדלא צריכי לארעא נמי קאמר שאם תלש ה"ז זריז ונשכר לא תלש הוו להו כקרקע וכאשה הוו וכדאמרי' במילתיה דר"ש. ואי קשיא לך מ"ש לענין יבמה דהוו כתלושין ולענין מזון הבנות נמי הוו כתלושין ולענין נכסי מלוג לא הוו כתלושין. הנך גוף הקרקע דיורשים הוא ומש"ה כל העומד לגדור כגדור דמי וזכיא להו ארעא דידהו אבל לענין נכסי מלוג דארעא דידי הוא לא זכי בהם בעל עד דתלש להו. עוד נ"ל בענין יבמה דהא דאמרי' במחוברין תני שלה במותר קא אמרי' במלתיה דר"מ ששמין אותם כמה הם יפים בפירות וכמה הם יפים בלא פירות והמותר שהם שוים יותר מפני הפירות הרי הוא שלה אבל מה שנבלע מהן בדמי הקרקע של יורשים הוי לפי שאינה מפסדת כלום בזה ואפי' לר"מ דאמר פירי משתעבדי לכתובה מודה בההוא שבחא דמיבלע בדמי הקרקע דיורשים הוי וכ"ש לרבנן: