השגות הראב"ד כתובות מ.
השגות הראב"ד כתובות · Hasagot HaRa'avad Ketubot 40a
Open in the reader →1עוד כתב הרב בזה הפרק תניא הרי שהיה נושה באחיו מנה ומת והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ונראה מדבריו דהכי הלכתא כי הך מתני'. ונפלאה היא בעיני דהא בהדיא אמרי' בגמ' זו אינה משנה דלא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה כר"מ ור' נתן אלא או כר"מ או כר' נתן והכא תרי חומרי נינהו. ואם ישאל שואל הא איכא ר' טרפון דאמר כשהניח מלוה ביד אחרים ינתנו לכושל שבהם הא לאו קושיא היא דלמאן דמפרש כושל היינו בע"ח ליכא לאקשויי מידי דהיינו כר' נתן לחודיה אלא אפי' למ"ד כתובת אשה אפ"ה לא דמיא להא מלתא דסתם מאן דנקיט למלוה בידיה הא קאי ואמר למאן יהיבנא לה ואמרי' לה זיל יהבה לאתתא בכתובה משום חינא אבל לעשויי בבי דינא ואכרוחי למתבא לאשה בכתובתה מדר' נתן הא לא ס"ל לר"ט משום דלא אשכחן תנא דמחמיר בכתובה הנך תרי חומרי וכ"ש הא מתני' שהמעות ביד היורש גם הם ובכה"ג ליכא מאן דפליג. ואם יאמר אדם הא תקינו רבנן בתראי דתגבה ממטלטלי [הלכך הויא לה כבע"ח הא לא מלתא היא אטו מי עדיפא תקנתא בתראי] ממלתיה דר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה ואפ"ה אמרי' דוקא במטלטלי דאיתנהו בעינייהו ברשות היורשים אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן [לה] מלוה בעל כרחיה ופרעינן לאשה בכתובה מדר' נתן דלא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה. וכ"ש הכא דיורש גופיה [הוא] הוא הלוה דלא מכרחינן ליה למפרע להנהו זוזי. ועוד דקי"ל דמלוה ראויה היא ואין האשה נוטלת בראוי כבמוחזק ותו לא מידי: