השגות הראב"ד כתובות מג.
השגות הראב"ד כתובות · Hasagot HaRa'avad Ketubot 43a
Open in the reader →1עוד כתב הרב ז"ל ההיא סבתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי דאמרה מחיים תפיסנא ליה ואמר לה ר"נ אית לך סהדי דתבעי מינך וכו': כתב הרב ז"ל האי דינא ליתא אלא במלוגא דשטרי משום דלא הות יכולה למימרא לקוחות הן בידי דקי"ל אין אותיות נקנות במסירה ואי אמרה לקוחות הן בידי אמרי' לה אחוי שטרך מש"ה אצרכה רב נחמן לאיתויי סהדי דמחיים תפסינהו ואי לא לא מהימנא דליכא למימר מיגו. אלו דברי הרב ז"ל: אמר אברהם יש מי שטוען עליו ויאמר והלא אף כאן יש לומר מיגו דיכולה למימר לא היו דברים מעולם אי נמי החזרתי לך אי נמי אגב קרקע הקנה אותם לי דכה"ג לא בעינן כתיבה ואף לא מסירה ומשזכה בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא כדאיתא בב"ב פ' המוכר את הספינה בענין ג' שטרות הן. ואמרי' אגב שאני דלא בעינן כתיבה. ועוד יש מי שטוען עליו ואומר בלא מיגו תהא נאמנת לומר ממושכנות הן בידי ומאי אולמיה דלקוחות טפי ממושכנות והלא היינו משכון והיינו מכר כיון דתפיס מהימן בין במכר בין במשכון כל אלה הטענות ראיתי שטוענים על הרב ז"ל ואת כולם ישא רוח כי הטענה הא' שאמרו דיכולה למימר לא היו דברים מעולם א"נ החזרתים לך אינה טענה לפי שאם אמרה החזרתים לך או לא היו דברים מעולם מה הועילו לה השטרות בכבישתן תחת ידה לגבות בהן אינה יכולה והיאך נאמין אותה בטענתה יותר ממה שלא יועיל לה טענת מיגו. וכלל זה בידינו בטענת מיגו למה (שיועיל) [שיוכל] להועיל טענת מיגו יועיל לה טענתה ואם זה לא יועיל גם זה לא יועיל כגון ההוא מעשה דההוא שטרא דנפק מתותיה ידה דההיא סבתא ואמר ידענא בהאי שטרא דפריעה הוא ואמר רב נחמן מהימנא מיגו דאי בעיא קלתה והכא הטענה והמיגו שוין הם כי זה לא יועיל לעצמה וזה לא יועיל לעצמה אלא שזה הפסד למלוה וגם זה הפסד למלוה. ואם יאמר הטוען (שאמרה) [שאם אמרה] לא היו דברים מעולם גם הוא (לא) יועיל לעצמה שאם תלך ללווים ותעשה עמהם קנוניא תנו לי חצי ההלואה או שמא יותר בעבור שתחזיר להם השטרות וכיון שכן תהא נאמנת עד כדי אותם דמים האי נמי לאו טענה היא דמי יימר דשמעי לה לווים וכפרי במלוה ודלמא אנשים כשרים הם ולא מקבלי מינה למכפר בממונא דחברייהו וכיון שאין בידה לעשות לאו מיגו הוא. ומאי דטענו נמי ואמרי לימא מיגו דהות יכלה למימר אגב קרקע נתנם לי דלא צריך כתיבה הא נמי לאו טענה היא משום דבעיא לאיתויי ראיה בהקנאת קרקע שהקנה את השטרות ואילו בעיא למקנא ההוא (שבח) [טפח] של קרקע שהקנה לה מי לא בעיא לאיתויי (ראיה ולאחוי שטרא) [שטרא או לאתויי ראיה] והא מלתא [מוכחא] מפ' גט פשוט בענין ב' יוסף בן שמעון דאמרי' הא הם על אחרים מוציאים והתניא כשם שאין מוציאים זה על זה כך אין מוציאים על אחרים ואמרי' באותיות נקנות במסירה פליגי דמאן דאמר שאף על אחרים אין מוציאים קסבר אין אותיות נקנות במסירה ואם איתא דיכולה למימר אגב קרקע אקנו לי ולא צריך לאיתויי שום ראיה אחריתי אמאי אין מוציאין על אחרים אלא ש"מ דצריך לאיתויי ראיה או לאחויי שטרא בהכי. (דוקא) [ודקא] טעני עליה נמי מ"ש משכון ממקח ומאי אולמיה דהא מהאי ובלא מיגו נמי תהא נאמנת לומר ממושכנות הן [בידי] הא נמי לאו טענה היא כלל דלא דמי משכון למקח דכיון דקא מודה ליה וכי אמר משכון הוא בידי צריך לאיתויי ראיה ואי איכא מיגו מהימנין לה ואי לא לא תדע דהא אפי' בבקרי דיתמי דתפסי תורא מיניה א"ל רב נחמן אית לך סהדי דלאחר מיתה תפסיה א"ל לא [כו'] הואיל ויכול למימר לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים תפיסנא ליה במשכון אלמא במשכון דתורא איצטריך למימר מיגו דיכול למימר לקוח הוא בידי הא לאו הכי לא הוה מהימן במשכון. עוד יש תשובה גדולה מזו להשיב על זאת הטענה דכי אמרי' ממושכנות הן בידי מחיים אמאי מהימנא ומי איכא למימר הכא יכול לטעון עד כדי דמיהן ומאי חזיין ליה לדמיהן והא לא יכלה למגבא בהו מידי. וכי אית לך סהדי דמחיים תפסה להו לאו למגבא בהו מידי אלא כמי שמכריח את חבירו ומתעצם עמו לפורעו כאדם שאומר לחבירו לא אניח אותך עד שתפרעני אבל למקנינהו כעין משכון כלל כלל לא קני להו דלא דמי למשכון אחר. הנה נדחו כל הטענות האלה מעל דברי הרב ז"ל אלא שנשארה לנו טענה אחרת שהרי יכולה לומר מתנת ש"מ נתנם לי ואינה צריכה עוד לשום דבר אחר והשטרות נקנות לגופן לגבות מן הלווים הלכך כי אמרה ממושכנות הן בידי אמאי לא מהימנא. וא"ת צריכה היתה להביא ראיה על זה אינה צריכה דהא קי"ל כרבא דאמר בפ' גט פשוט אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה רבא אמר אינו צריך וקי"ל כרבא וכיון דהכי הוא אמאי לא הימנא ר"נ במשכון אלא ודאי האי מעשה דמלוגא דשטרי בדאיכא עדי פקדון הוא דלא הות יכלה למימר מתנה הם נתונים לי דכיון דאיכא סהדי דבתורת פקדון באו לידה תו לא יכלה למימר פקדון הם בידי או נתנם לי במתנה ובהכי ודאי לא הימנה ר"נ אלא בסהדי דתפסינהו מחיים ובדאיכא שט"ח בידה הוי מעשה דלא מחסרא בהימנותא אלא דלא הוו להו נכסי ליתמי למגבא מינייהו אלא מהאי מלוגא בלחוד וקא תפסה להו בתורת משכון כדפי' הרב ז"ל: