השגות הראב"ד כתובות מד
השגות הראב"ד כתובות · Hasagot HaRa'avad Ketubot 44b
Open in the reader →1קריבתיה דרב נחמן זבינתא לכתובתה בטובת הנאה ואיגרשה ומתה אתו לקוחות ותבעי לברתא ואמר ר"נ ליכא דליסבה עצה דתיזל ותחיל כתובתה לגבי אביה ותהדר ותירתה מיניה וכו'. ק"ל בהאי עובדא כיון דקי"ל דדיינין דינא דגרמי בהא ואי מחיל לה מגביין מינה ככשורא לצלמי מאי אהניא להו [דאמר] לההוא ברתא דאחלה לכתובתה (דאמר) לגבי אבוה והא כי ירתה מאבוה והוו לה נכסי מחייבא לשלומי ללקוחות כל מאי דאפסדת מינהון והוא שיעור כל הכתובה שקנו מאמיה ואיתחזי לי דשאני האי עובדא משאר מוכרי שט"ח וחזר ומחלו דהתם מתחזי כמזיק שהרי אין לו הנאה בהיזקו ומפסיד ממונו של זה אבל הכא לא נתכוונה להזיק אלא להנאת עצמה כי היכי דתיהדר ותירתה מאבוה ובכה"ג לא מחייבינן לשלומי מידי ודמיא הא מלתא לההיא דאמרי' במס' גיטין בפ' הנזקין למ"ד היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ואפ"ה במזיד חייב וכי עביד ההוא נזקא ומתהני ביה פטור מדיני אדם כדאמרי' העושה מלאכה במי חטאת ובאפר חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואפי' במזיד נמי פטור מ"ט משום דלא אכוון להזיק אלא להנאת מלאכתו נתכוון והכא נמי אע"ג דחייבוה לשלומי בגרמי ה"מ במתכוון להזיק אבל להנאת עצמו לא. וא"ת אפשר כי המוכר שט"ח ומחלו נמי מטי ליה הנאה מיניה דיהיב ליה מידי כי היכי דנמחול לגביה האי לאו מלתא היא דכל מאי דשקיל מיניה בלא ספק מיחייב איהו לאהדורי ללוקח שהרי מן גביית החוב נחשב אותו ושארא פסידא הוא דבעי לאפסודיה מיניה דלוקח ומש"ה מחייבינן ליה אבל הכא לא קא מכוון לפסידא דהאיך אלא להנאת עצמה כדאמרן. ודמיא נמי הא מלתא למאי דאמרי' בפ' החובל כל לגבי בעלה ודאי מחלה וכ"ש לגבי נפשה כי הכא. ואינהו דאפסידו אנפשייהו מעיקרא דזבינו מאיתתא דיתבא תותי גברא. ואיכא נמי מאן דמטי בהאי מלתא ואמר דהא דאמרי' מגבינן מיניה ככשורא לצלמי דוקא במאי דשקל מיניה קאמר דההוא ודאי פסידא הוא דמפסיד מיניה ואיהו שקל להנהו דמי מיניה ובעי לאפסודינהו מיניה ומש"ה מחייב לשלומי ליה מאי דשקיל מיניה אבל ההוא יותרת שהחוב מרובה יותר מן הדמים שנטל ממנו אינו חייב לשלם דלאו פסידא הוא גביה. הלכך ההיא ברתא כי אחלה לגבי אבוה ומית אבוה הדרא וירתא ההוא יותרא מיניה וזו הסברא לא נתבררה אצלי משום דאמרי' בגמ' מאן דלא דאין דינא דגרמי לא מגבי ביה אלא דמי ניירא בעלמא ומאי ניהו דמי השט"ח שהוא חייב להחזירו ללוה שהרי נמחל שעבודו והלוקח כבר לקחו בדמים הוא וכל שעבוד שיש בו ועתה במחילתו של זה אותו השטר יוצא מתחת ידו בלא דמים ומש"ה מתחייב לשלומי ליה דהוה ליה כגזלן שמוציא ממון מתחת ידו של חבירו אבל השעבוד שהיה בו אינו משלם דהיזקא דממילא הוא ואינו ניכר. ומאן דדאין דינא דגרמי מגבה ביה בההוא שטרא ככשורא לצלמי כלומר כמו שהקור' מצויירת נמכרת יותר מפני צורותיה כך גובין בשביל זה השטר דמי האותיות שבו והן אותיות הזכרת החוב שבו. נמצא כי כל החוב גובין ממנו. ודמי הענין הזה לענין המוכר שדה לחבירו באחריות והרי הוא יוצא מתחת ידו שהוא חייב באחריות דמיו ובאחריות השבח ששבח ברשות הלוקח בין שבח ששבח מאליו בין שהשביחו הלוקח ואע"פ שלא פירש לו את השבח וה"נ לא גרע מאותו השבח ותו לא מידי. וענין המוכר שט"ח לחבירו דאמרי' התם שאם חזר ומחלו מחול ואמרי' נמי הכא בענין קריבתיה דר"נ דזבינא כתובתה וכו' ובתר דאיגרשה ושכיבה ושבק ברתא אתו לקוחות ותבעי ליה לברתה דשמעי' מינה דלית להו לקוחות דינא בהדי בעל שהוא הלוה דוקא בשלא כתב המוכר ללוקח ותלך ותדין ותערער עמו ותוציא לעצמך. וכן הלוה לא כתב למלוה בשטר החוב הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך אבל אם כתב הלוה למלוה כך בשטר חובו שוב אינו יכול למחול לו והולך הלוקח ודן עם הלוה ומוציא ממנו על כרחו שכבר נשתעבד לו משעת מכירה והוה ליה כמי שכתב לו שטר על שמו שאינו יכול עוד המוכר למחול ואם כתב המוכר ללוקח בשטר המכר ותלך ותדון עמו ותוציא לעצמך יכול הלוקח לתובעו ללוה בדין ולהוציא ממנו על כרחו דלא גרע מהרשאה. מיהו יכול המוכר למחול ללוה את חובו אא"כ כתב הלוה למלוה בשטר החוב הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך כאשר כתבתי וכבר כתבתי בקונטרס ההרשאות מפורש יפה. אחר כל אלה האמת והשכל הם הם עיקר הראיות והנה אין הדעת מקבלת אפי' למאן דדאין דינא דגרמי שישלם לו כי אם הדמים שנתן בו ואין הענין הזה דומה למוכר שדה לחבירו באחריות והיא יוצאה מתחת ידו שמשלם לו כל השבח ואפי' שבח ששבח מאליו ואע"פ שלא פירש לו את השבח מפני שהמוכר שדה לחבירו באחריות ושבחה ברשות לוקח של לוקח הוא לגמרי וקא משתרש ליה נמי למוכר דהא קא עייל לבעל חובו בכלל פרעון אבל הכא דגרמא בעלמא הוא וכעין קנסא הוא מאי דשקיל מיניה וקא מפסיד ליה השתא מחייב לשלומי ליה ואידך לא. ואי משום דאמרי מגבה ביה ככשורא לצלמי דמשמע על אותיות הזכרת החוב שהיה כתוב בשטר החוב שמכר משום הא לא איריא דודאי מפני אותן האותיות נמכר בדמים גדולים כמו הכשורא שנמכרת יותר מפני צלמיה ועכשיו הפסידו ממנו במחילתו הנייר והצלמים שעליו והוא מה שנתן בו מפני האותיות שבו כי הוא ההפסד. הלכך ההיא ברתה קריבתיה דר"נ אהני לה מחילתה לגבי אבוה בההוא יותרא דכתובת אמה דהדרא וירתא לה מאבוה וכן עיקר: