השגות הראב"ד שבועות לא.
השגות הראב"ד שבועות · Hasagot HaRa'avad Shevuot 31a
Open in the reader →1כתב הרב אלפס ז"ל ולפום הדין פירושו האי דאמר רב יהודה כל שהפירות בידו כו' עד דקסבר ר' יהודה דבתרי בבי ישבע בעל הבית כו': כתב הראב"ד ז"ל תימא לן האי פירושא טובא בבא בתרא דחנוני ובבא בתרא דשלחני אמאי קאמר ר' יהודה ישבע בעל הבית ויטול ואמאי קרי ליה לבעל הבית כל שהפירות בידו והלא שניהם שוין בהם בטענתא זה אומר שלי הם ואני משכתיה והנחתיה שם וחנוני אומר אני הנחתיה שם ושלך כבר הולכת' לתוך ביתך ולא עוד אלא שטענת החנוני והשלחני בהם יותר חזקה בתרי בבי בתראי דבעל הבית קא מודה להו מיהא דאינהו הוו מרי קמאי ואיהו מידא דידהו זכה בהו ואינהו לא קא מודו ליה מידי בגוייהו. ואמר אי קאמר ר' יהודה בהנך תרי בבי ישבע בעל הבית ויטול. הלכך מיבעי ליה לפרושי דבתרי בבי בתראי דחנוני ושלחני לא פליג ר' יהודה דודאי ישבע החנוני והשלחני. אלא כי פליג ר' יהודה בתרי בבי דחנוני ושלחני דת"ק סבר ישבע בעל הבית ויטול ורבי יהודה סבר שקול בעל הבית בלא שבועה מ"ט מפני שהפירות והמעות ביד בעל הבית הם ואע"פ שהם צבורים ומונחים ברשות הרבים כיון דחנוני מודה לבעל הבית דאיהו משכינהו מיניה ואנחינהו התם וחנוני לא קא טעין עלייהו מידי בגופייהו אלא אסרוכי קא מסתרך בהו בתורת משכון ולא שבק להו לבעל הבית עד דיהיב ליה מעות משום הכי בעל הבית מוחזק בפירות ובמעות דשלחני ונוטל אותם בלא שבועה וזהו טעמו של ר' יהודה בפירות של חנוני וכן הטעם למעות. ובמעות דשלחני פירש ר' יהודה עוד טעם אחר ואמר דין הוא שיטול אותם בעל הבית בלא שבועה לפי שאין דרך שלחני להיות נותן את המעות עד שיטול דינרו ובידוע מכיון שנתן לו את המעות כבר קבל דינרו. והיינו דאיצטריך למתנא בחנוני ובשלחני חדא להודיעך כחו דר' יהודה וחדא להודיעך כחן דרבנן: