חוות יאיר קכח

1נשאלתי ראובן תבע לשמעון גיסו בשטר הנעשה ביום חתונת ראובן כשלקח את אחות שמעון והתחייב שמעון עצמו בקנין ובכא"ה להשתדל לראובן חזקת ישוב ק"ק טריר על הוצאתו ושמעון האריך למעניתו.

2סוף דבר ראיתי שתשובתו מסתעפת לשלשה סעיפים. האחת טען שמעון מאחר שבשעת הקנס התחייב ראובן עצמו שיהיה לו ושיכניס לנדן עצמו שני מאות ר"ט ובשעת החופה לא מצאה ידו אפי' פרוטה אחת אדרבה נשאר חייב לאחרים ולכן ועל כן גם שמעון פטור מה שהתחייב עצמו. והנה טענה זו כשדקדקנו בה מצאנו ראינו שאין בה ממש כי הא תינח אם היה נדון זה לפני החתונה בכח תנאים הראשוני' אז היה טענת שמעון טענה כמבואר בי"ד ס"ס רל"ו אבל השתא שעשה שמעון שטר על עצמו והתחייב עצמו בקנין ובכא"ה אחר שכבר ראה ממעמד ומצב ויכולת שמעון ומבואר בכמה דוכתי שהמחייב עצמו בדבר שידענו שאינו חייב נתחייב מדין ערב כבסי' מ' בח"מ.

3השני מאחר שראובן נתעכב ולא בא לזמן המוגבל והעביר המועד על כן גרמא דידי' הוא שהשתדלות עירונית וחזקות ישוב שלו נשארה מעל כי אלו בא בזמנו אז היה עדיין אבי הכלה חי והיה יד ושם אצל השרים והפרתמים ואז היה משתדל בהוצאה קלה מעוטה מאד. גם היא טענה שבורה ובטולה בבטול טענה הראשונה שהרי ראובן בא בכח שטר שבידו הוקם על ביום חתונת'.

4שלישית סבר שמעון שהשטר בטל מעיקרו כי השיעבוד הוא על דבר שאינו בידו [עי' תשובה רכ"ט] כי אין יכולת ביד שמעון להשתדל עכ"פ לראובן חזקת ישוב הנ"ל הואיל שלא נכתב בשטר כמה ממון יתחייב לראובן אם לא ישתדל לו וכו' אדרבא איפכא מסתברא אם סברא זו דמקרי השתדלות חזקת ישוב דבר שאינו בידו אמיתית אז אם היה נכתב בשטר אם לא ישתדל יתחייב בסך כך וכך אז היה התחייבות הזה רק אסמכתא דלא קניא רק בב"ד חשוב ומ"מ היינו יכולין לחייב את שמעון מכח שנכתב בשטר ב"ד דרביא ורב אשי וכמבואר סי' ר"ז בח"מ.

5מש"כ אם נכתב סתם שהתחייב שמעון בהשתדלות הנ"ל אף אם היה דברי שאין בידו שמא לא תתרצה השררה מ"מ לא נפטר מהשתדלות על הוצאתו כמו שמתחייב אף אם יהיה הוצאה מרובה. והכי איתא בגמ' בהדיא דאם כ' לו אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזא דנהי דהוי אסמכתא מ"ש אלפא זוזי מ"מ מה דאוביר משלם. ויש לראיה משם דמיירי בתשלומין מה שאוביר לכאן דעכ"פ מה שמן הראוי מחויב לעשות. ואם לא תתרצ' השררה בשום פנים או יפטור בטענת אונס דפטר רחמנא.

6ואין לדקדק דכל כה"ג הואיל דאינו בידו עכ"פ הקנין והחיוב לו חל כלל מגמרא דפרק איזהו נשך א"ר חמא האי מאן דיהיב זוזי לחברי' למיזבון לי' חמרא ופשע ולא זבין ומסיק שם דלא משלם משום דאסמכתא הוא ולא קניא משום דלאו בידו ופירש רש"י שמא לא ימכרוהו לו וש"מ דכל כה"ג אסמכתא הוא ולא קניא. י"ל דשם נמי הם עדיין היה באפשר למיזבן לי' חמרא שהתחייב עצמו הדבר פשוט שהיה מחויב לקיים מה שהתחייב אך מיירי שעבר זמן הבציר ושוב אין יין מצוי ליקח רק שהתחייב עצמו אם איני קונה לך אפרע משלי ובכה"ג מיירי כמ"ש הרא"ש שם והביאו הב"י סי' ר"ז. לכן הדין דין אמת ופשוט במתחייב עצמו בדבר שאינו בידו לגמרי כגון קנה לי יין במקום פלוני שאף אם לא קנו ממנו בב"ד חשוב מחויב לקיים מה שהתחייב כדי יכולתו והשגת ידו.

7ואם נכתב שבאם לא יעשה כך יתחייב בסך מה והוא דבר שאינו בידו עכ"פ מה שהתחייב בסך ידוע הוי אסמכתא ולא נקני אם לא שנכתב בשקר שקנו מיני' בב"ד חשוב. מש"כ בקנין לחוד לא סגי אף שאין זה במשמעות ההג"ה שבס"ס כ"א מ"מ מבואר שם בסמ"ע כרמ"ש. איברא דהוי קנין זה דהשתדלות עירונית וכל כה"ג שפיר דבר שבידו לטיבעא דעלמא דמי שרוצה להוציא ממון הכח בידו להשתדל חזקת יישוב. ולא דמי למ"ש בהג"ה ש"ע סי' ר"ז סכ"ג והוא מדברי הטור דקנה לי יין מקום פלוני הוי אסמכתא ע"פ גמרא דסוף פרק איזה נשך סוף דף ע"ג הנ"ל שמא לא ימכרוהו לו אע"ג דאמר לו קנה לי יין סתם דהא אליבי' דרב אשי מתרצינן לי' הכי יע"ש וא"כ ה"נ נימא הרי דרך עולם מי שיפריז ממון הרבה מוצא ליקח מ"מ הוי אסמכתא דשמא לא ירצו למכור כלל וש"מ דחיישינן למילתא דלא שכיחא ה"נ חיישינן שמא לא יתרצה המושל ליתן לזה חזקת עירונית כלל והוי דבר שאינו בידו.

8י"ל דהתם שאני דקא אמר דיהיב זוזי לחברי' למזבין לי' חמרא במקח קצוב כשער הזול וע"כ בעי למימר דמשלם ליה כדאזיל אפרוות' דזולשפט וע"כ אמר שם דהוי אסמכתא דמאן לימא דמשכח לי' באותו שער כי השער עשוי להשתנות וזה מלתא דמסתבר אף שלא הזכירוהו הפוסקים דאל"ה נשאר קשה למה נקרא זה דבר שאינו בידו אף כי אח"כ מצאתי ת"ל כדברי בתוס' שם בד"ה התם בידו וכו' יע"ש והוא דבר מוכרח מצד המושכל אף כי יש לנו ראיה מבורר' מתשובות תרומו' הדשן ש"כ.

9ומ"מ אם אירע שטרח שמעון בהשתלדות והשררה לא רצת' רק בממון רב יותר מהראוי לרוב העולם אז פטור שמעון דמקרי אונס כמבואר בפסקי מהרא"י רנ"ד [עמ"ש תשובה רכ"ט]. והנה אף מה שטען שמעון אם ישתדל שמען חזקת עירונית לראובן אולי לא יתרצה השררה יר"ה אם לא במס מרובה ך' ג"ג לשנה בודאי אף שלא נוכל לסתור דבר זה מהלכה ברורה מ"מ כבר כתב הרא"ש והביאו הטור בכמה דוכתי שכל כיוצא בזה הערמה דמוכח' היא ומצוה עלינו לשבור וכו' כי בודאי אם יפריז אדם להשררה ממון רב מדי שנה בשנה ודאי יוכל להשתדל חזקת עירוני' בחנם אך הדבר ידוע שאף לעשיר המופלג במדינה אין עליו מס השנה רק קצב כך וכך מש"כ לבינוני כראובן וא"כ שמעון בתומו ילך ואל יעקם הדרך להנאתו. ואין לפקפק ולומר דקנין זה הוי רק קנין דברים בעלמא זה לא יעלה על דעת דקנין דברים לא הוי רק דבר קל ואין בו חסרון כיס כלל כמבואר ר"ס קנ"ז ור"ג. ואין לומר עוד דהוי דבר שאין לו קצבה ואין הקנין חל כלל זה אינו שהרי חלקו כל הפוסקים על הרמב"ם בזה ואף קים לי כרמב"ם לא שייך למימר כמ"ש בש"כ בח"מ סי' ס' ס"ב ע"ש.

10גם מה שהשיב שמעון שקיים דבריו שיש לו קיומים מהפקיד גם זה הבל כי בזה לא קיים דבריו כי יש יתרון לקיומין מן הגמון על הפקיד כיתרון האור מן החושך בלי ספק. ומ"מ הדבר ברור שבאם ע"י השתדלות זו יבא ח"ו עלילה ותקלה לראובן שיתבעו ממנו מס שנים שעברו אין לראובן בזה תביעה על שמעון מכח שהיה לשמעון להשתדל בזמנו מכח התנצלות שמעון ואין כאן מקום לחיוב שבועה כי בזה אף לפי דברי ראובן שמעון לא הוי רק גרמא בעלמא וגרע מיני' ושאר דבריהם המה מילי דכדי ואין צורך להשיב עליהם כי את כלם ישא הרוח.

11סוף דבר עדיין החיוב על שמעון להשתדל כפי סדר העולם על הוצאתו ואז טוב לו ואין הנדון כדי כולו האי להאריך בו עוד ואף זה לא כתבתי רק לתפוס דעת הנתבע. כך יצא מפי קולמסי יום פלוני:

12יאיר חיים בכרך.