חוות יאיר ריז

1תוך כתבי שחזרתי וכתבתי להגאון הנ"ל.

2הגאון המופלג נ"י מוהרר"י קיצר בדבריו מאד כי לפי מ"ש סמוך לסוף דבריו וז"ל כך אמרינן זה נגד טענת שמעון שלא פקע וכו' ובאם שלא קיים שליחות שמעון אז לא קיים תנאו דראובן וכאלו לא יצא הפס"ד מיד ראובן דמי והשבועה חל כשמעיקרא עכ"ל. וא"כ לפי שיטפי' דלישנא קשה לכאורה דיאמר לוי לו יהי כן דלא קיים מתנאו דראובן ויהי' כאלו לא יצא הפס"ד מידו ואם יש עדיין הפס"ד ביד לוי יאמר להחזירו לראובן או יאמר שנאבד ממנו ומ"מ יחזיק במעות מכח שמעון ומה זה שכתב רבינו שמכל הלין נשמע שאין בטענת לוי שום ממש.

3ונ"ל שרצון הרב הגדול נר"ו לומר דהוי כאלו לא יצא הפס"ד מיד ראובן דמי והשבועה חל כדמעיקרא וממילא יוכרח לוי אם אינו רוצה ליתן המעות לראובן להחזיר המעות לשמעון דחזר הדין דלא הניח שמעון את מעותיו רק ע"מ ליפטר מראובן דאע"פ שנאבד הפס"ד מ"מ באמת ידע שמעון שיש לראובן עליו חיוב שבועה ויתבע אותו בזה גם לא ניחא לי' דלהוי לי' תערומות או שמא ימצא לאחר זמן. ומ"מ את כל זה ה"ל להרב לפרש ובחסדו יודיעני א כוונתי ועמדתי על דעתו בזה.

4גם יודיעני על מה יריבני שלא להסכים לדברי במה שכתבתי דקדוק אמת ונכון כשחר מוצאו מהגה' ש"ע ר"ס פ"ג במ"ש דאפי' שתק השליח כשקבלם יכול לומר אח"כ וכו' דמשמע דצריך עכ"פ טעם לשתיקתו עד שבאו המעות לידו דניהמניה לומר דקבלתו מתחלה הי' ע"ד להחזיקם לעצמו. מש"כ בדשתק כמה ימים וחדשים גם אחר שבאו לידו גם דיבר לפני שלימים וכן רבים גם לפני השר באלה ובשבועה מהשלשת המעות והפסק ומזה מוכח שעכ"פ תחילת קבלתו הי' ע"מ ליתנם לראובן זכה לו ולא מצי מיהדר ביה להחזיקם לעצמו.

5ואפשר שבאמת היו דברי אלה ישרים ונכונים בעיניו רק דדעת הגאון הוא לבטל דברי לוי גם זולתם ושאין צורך בהם מ"מ נפשי חשקה להסכמתו גם בזה אם דברי בזה נראים או נדחים מאיזה טעם ולדעתי אין להשיב עליהם דבר.

6כ"ד הטרוד יאיר חיים בכרך.