הגיונות אל עמי, חלק א, ראש השנה ה

1כיומא אריכתא דמי.

2היום השני של ראש השנה הוא לא יום טוב שני של גלויות, אך כידוע כיומא אריכתא דמי.

3כי שני הימים הללו הם משלימים זה לזה, ויום אחד בלי השני הוא רק חצי דבר.

4אתמול סיפרו לנו התורה והנביאים על דבר העבר המזהיר שלנו והיום, על דבר העתיד המאיר והמלא הוד שלנו.

5אתמול שמענו על דבר האבות והיום על דבר הבנים.

6אמנם גם אתמול שמענו כי ״וד׳ פקד את שרה כאשר אמר״ (בראשית כא, א) אבל פקידה זו לבד לא תועיל לנו כלל, אם לא נדע מה יהיו מעשיו ודרכיו של הבן הנולד, כי יש ש״בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי״ (דברים כח, מא). ורק ביום השני הננו שומעים מפורש יוצא מפיו של הקב״ה הברכה ״כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוככבי השמים וכחול אשר על שפת הים״ (בראשית כב, יז).

7כי לא דיה לנו הבטחתו של השי״ת שהבטיח לנו ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ שהבטחה זו כבר נתקיימה באמת, וכל העולם כולו מתברכים בהאבות שלנו, כי לא דיה לנו ההבטחה הנ״ל אם לא נשמע ביחד עם זה גם את ההבטחה של ״והתברכו בזרעך כל גויי הארץ״ שלדאבוננו הגדול עדיין רחוקה היא מלהתגשם במציאות.

8לא די בזה ש״ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ד׳ יראה״, אם לא תתקיים גם המסקנא ״אשר יאמר היום - ולא רק אתמול ולפני ארבעת אלפים שנה לפנים - בהר ד׳ יראה״ (בראשית כב, יד).

9היום הראשון הוא יום הזכרון של העבר והיום השני הוא המורה דרך להבא, שכל הזכרון מהעבר בא באמת רק בתור אמצעי, להתכלית שהוא לדעת ״את הדרך אשר נלך בה״ להבא.

10וכדברי חז״ל ״ישראל לא ידע לשעבר עמי לא התבונן לעתיד״ (ספרי האזינו ד), ואנחנו יודעים ביום הראשון מהעבר כדי להתבונן לעתיד.

11בקיצור ״ראש השנה כיומא אריכתא דמי״.