הגיונות אל עמי, חלק א, יום כיפור מד

1בקרבתם לפני ד׳ וימתו (בשנת תר״ץ)

2״וידבר ד׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד׳ וימתו״

3(ויקרא טז, א).

4א. מקור המנהג להזכרת נשמות.

5אין לנו מקור למנהג הזכרת נשמות לא בתורה ולא בנביאים וכתובים, לא במשנה ולא בגמרא, לא בראשונים ולא באחרונים, אבל בימינו אלה יש לנו מקור להזכרת נשמות - מהקב״ה בכבודו ובעצמו.

6הלא כה מספרים לנו חז״ל ״באותה שעה - כשחרב בית המקדש - היה הקב״ה בוכה ואומר, אוי לי על ביתי, בני היכן אתם, כהני היכן אתם, נביאי היכן אתם, אוהבי היכן אתם... אמר לו הקב״ה לירמיהו, אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחיד ונעשה לו חופה ומת בתוך חופתו, לך וקרא לאברהם, ליצחק ליעקב ולמשה מקבריהם שהם יודעים לבכות. מיד הלך ירמיהו למערת המכפלה ואמר לאבות העולם, עמדו, שהגיע זמן שאתם מתבקשים לפני הקב״ה, אמרו לו למה? אמר להם, איני יודע, מפני שהיה מתירא, שלא יאמרו בימיך היתה לבנינו זאת״ וכו׳ (מדרש רבה איכה).

7ושוב לפנינו מעין חורבן בית המקדש, ואם נשאר לנו אחרי החורבן עוד איזה שריד בדמותו של כותל המערבי, גם מזה מגרשים ומרחקים אותנו ובני ציון היקרים המסולאים מפז ומפנינים הרוצים להגן על כבוד עמם וקדשיו נופלים לקרבן על מזבח ד׳, ואנו צועקים גם כן ״אוהבי היכן אתם״, הלא זה הרבה שנים שאנו מכריזים בקולי קולות על אוהבינו וידידינו המרובים, לא מיבעי מלכות אנגליה שכרתנו עמדה ברית, אך כל הממשלות שנתנו את הסכמתם לזה, הלא כולן הם אוהבינו וידידינו, ידידי נפש הנאהבים והנעימים. ולבסוף? ההא אוהבי היכן אתם?

8״משל לאדם שהיה לו בן יחיד ונעשה לו חופה ומת בתוך חופתו״.

9בן יחיד יש לנו, או, יותר נכון, בת יחידה, הארץ הקטנה במדתה פחות מכל הארצות שבעולם, אבל חביבה ויקרה לנו כבבת עינינו, זו היא ארץ ישראל. ולא כבר, זה רק שבועות אחדים, שחגגו את חג החופה שלה ברוב פאר והדר, ובאו מחותנים מקרוב ומרחוק להשתתף בשמחתנו, כשנכרתה ברית עולם בין הזוג הנחמד שנקרא שמו בישראל ״הסוכנות היהודית״. ובעוד שעסקנו בשבעת ימי המשתה והנה שבר על שבר וירב בבת יהודה תאניה ואניה, ואין לנו כעת עצה אחרת רק העצה שבקש לו הקב״ה, לקרוא לאבותינו, שיעמדו מקבריהם שהם יודעים לבכות.

10ועל ידי הזכרת נשמות אנו צועקים להם כירמיהו הנביא בשעתו ״עמדו, שהגיע זמן שאתם מתבקשים לפני הקב״ה. ואמנם מתיראים אנו גם כן שלא יאמרו לנו ״בימיכם היתה אלה״, אבל מה עלינו לעשות, אין ברירה, אחרת, ואין לנו זכות אחרת רק זכות אבות ו״אולי יחוס אולי ירחם״.

11ב. וכל בית ישראל יבכו את השרפה.

12מלבד נשמות קרוביכם וקרובותיכם שכל אחד מזכיר בפרט, הנה יש לנו הזכרה כללית ביום הכיפורים, זו היא ההזכרה של מות שני בני אהרן ועשרה הרוגי מלכות.

13ולמה אנו מזכירים דוקא את שני בני אהרן?

14על זה נותנת התורה בעצמה תשובה מספיקה ״בקרבתם לפני ד׳ וימתו״.

15וכהיום יש לנו הרבה בני אהרן ש״בקרבתם לפני ד׳ וימתו״, וגם את מיתתם עלינו לבכות בדמעות שליש, כמו שמצוה לבכות על מיתת בני אהרן.

16״בקרבתם לפני ד׳ וימתו״, אלה המה הקדושים והטהורים כזהר הרקיע מזהירים בני ישיבת חברון, ותלמידי חכמים שבצפת, שישבו לא רק ביום הכיפורים, אך בכל שס״ה ימים של השנה לפני ולפנים במקדש ד׳, אלו המה הכרובים שלנו שסככו בכנפיהם את הכפרת, ובקרבתם לפני ד׳, כשישבו על התורה ועל העבודה, כמלאכי השרת מלאכי עליון, נהרגו ונשחטו בידים מסואבות ומזוהמות במיתות משונות ואכזריות, ואמנם הם הקדושים והטהורים נתבקשו על ידי זה מישיבה של מטה לישיבה של מעלה, אבל אותנו עזבו לאנחות. נכבו מאורות התורה וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ד׳.

17״בקרבתם לפני ד׳ וימתו״, אלו המה גם כן הצעירים והצעירות שעסקו לכאורה לא ברוחניות אך בחומריות, בדרך ארץ, בעבודת האדמה, אבל באמת גם בהם, במצפוני לבם ונפשם נצוצי הקדושה טרם נכבו, וזה היה ה״כח המושך״, שמשך אותם לרוות את האדמה, אדמת קודש, בדם המצוות שלהם, וכשבאו האויבים לשפוך את חמתם על אלה הזקנים שלנו היושבים באהלה של תורה, מסרו אלה הצעירים והצעירות את נפשם ללחום מלחמת ד׳ בגבורים, אבל ״הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים״ ונפלו על שדי קטל ודמם עולה לריח נחוח לפני ד׳, וגם על אלה נאמר ״בקרבתם לפני ד׳ וימתו״.

18וחז״ל אומרים על הכתוב ״ויקחו בני אהרן - וכו׳ - ויקריבו לפני ד׳ אש זרה״, ש״לא מתו בני אהרן, עד שהורו הלכה בפני משה רבן, ומאי דרוש, ונתנו בני אהרן אש על המזבח, אמרו, אף על פי שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט״ (עירובין סג), וגם אלה הגבורים, גבורי ישראל שמסרו את נפשם בעד כבוד עמם וארצם, אם שלפעמים הורו הלכה בפני רבותינו והדגישו ביחוד את האש של הדיוט, אבל הרואה המסתכל בעינא פקיחא יראה את השפעת ה״אש היורדת מן השמים״ גם באש מן ההדיוט שלהם.

19בקיצור, גם עליהם אומר הכתוב ״וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ד׳״.

20ג. מה מלמדות אותנו המאורעות האחרונות.

21ביום הכיפורים מזכירים נשמות וב״יארצייט״ מזכירים נשמות, ואמנם הננו צריכים להזכיר את נשמותיהם של ״בני אהרן״ אלה גם מצד יום הכיפורים וגם מצד שהיום הוא ה״יארצייט״ שלהם, למרות מה שהמאורעות הנוראות הללו קרו בחודש אב, אבל כשאנו מסתכלים בדבר היטב, אנו רואים כי, כל זה היה רק מסובב מהיום הכיפורים של אשתקד ביום שחדרו שוטרים נכרים לפני ולפנים של מקום מקדשנו ובידיהם הגסות, ידי עשו הרשע הרסו ביד חזקה ובזרוע נטויה את המחיצות שהקימו שם אצל הכותל המערבי.

22ואמנם ״הרנינו גוים עמו, כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו״. בכל זאת אולי גם כן אצבע אלקים היא להראות לנו את כל הנוראות שמביאות לנו כל המחיצות של ברזל שאנו מקימים בעצמנו כדי להפריד בין הדבקים לעשות פירוד בין בני אברהם יצחק ויעקב, ועד מתי תהיינה לנו המחיצות האלה למוקש?

23אגדה נפלאה מספרת לנו, כי האשמדאי ברצותו להתלוצץ בשלמה המלך הביא לפניו אדם אחד שיש לו שני ראשים ונשא אשה והוליד בנים כיוצא בו, וכשבאו לחלוק בנכסי אביהם, ושאל מי שיש לו שני ראשים יקח שני חלקים.

24והשיב לו החכם מכל אדם, שלזו יש עצה פשוטה ליצק מים רותחין על ראש אחד ואם ירגיש גם השני בזה סימן הוא, שבאמת שני הראשים רק חד הוא (מדרש רבה והובא בתוס׳ מנחות לז, א).

25ואמנם כן הוא גם כן עם עם ישראל, שלכאורה בכל מקום שאנו פונים הננו רואים שני ראשים לפנינו, שכל אחד סותר את מה שהשני חושב ועושה.

26אבל סוף כל סוף הננו רואים, שהננו אחים לצרה ובבוא צרה לחלק מאחינו אף בקצה העולם, מרגישים אנו זאת כולנו מסוף העולם ועד סופו, ובפרט אם יקרה איזה מקרה בלתי טוב בארץ ישראל, שעיני כל ישראל אליה נשואות, שכל האומה כולה מזדעזעת מכף רגלה ועד קדקדה, זהו סימן בולט, סימן מובהק, שבאמת לא שני ראשים לפנינו, אך ראש אחד.

27ואמנם ״אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן זכרונן״ (ירושלמי שקלים פ״ב, ה״ה), והמצבה היותר מפוארה שאפשר לנו להקים על אלה הקדושים והטהורים, תהיה בזה, שלא נצטרך לעתיד לבני בניו של עשו הרשע שיבטלו את מחיצותינו, אך אנו בעצמנו נבטל את כל המחיצות המפרידות בינינו ועושות בנו שמות נוראות.

28ד. ״ומפתח אהל מועד לא תצאו״.

29ואם עומדים אנחנו כעת אחרי ״בקרבתם לפני ד׳ וימתו״ עלינו לשמוע גם כן את קולו של הקב״ה שאמר תיכף אחרי זה:

30״ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו כי שמן משחת ד׳ עליכם״. כלומר, שאף על פי שקרה האסון דוקא באהל מועד ודוקא בקרבתם לפני ד׳, אל יפול לבבכם, אל יבא מורך ברוחכם ואל תבוא בלבכם, חלילה, שום מחשבת פיגול לאמר לרוץ מן הסכנה ולצאת מאהל מועד, אלא שאדרבא ואדרבא עליכם לעבוד את עבודת הקודש עוד ביתר שאת ויתר עוז ולבלי לצאת אף לרגע אחד מפתח אהל מועד.

31״פן תמתו״, זהו כאותו המשל שהשתמש בו ר׳ עקיבא להשיב לפפוס בן יהודא, ״משל למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם, מפני מה אתם בורחים? אמרו לו מפני רשתות שמביאים עלינו בני אדם, אמר להם, רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתכם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו, אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתיראים במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה״. ור״ע השתמש במשל הזה כדי להשיב לפפוס בן יהודא הנ״ל, שכשראה שר׳ עקיבא מקהיל קהילות ברבים ועוסק בתורה פנה אליו בטענה ״עקיבא אי אתה מתירא מפני המלכות?״ והנמשל הוא ״אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבין ועוסקים בתורה שכתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה״ (ברכות סא, ב).

32ואמנם גם התורה וגם ארץ ישראל שתיהן נקנות כידוע על ידי יסורים, וגם בנוגע לארץ ישראל יתאים המשל הנ״ל, להשיב כלפי אלה המוגי לב והפחדנים שמשתמשים בדמי בני ציון היקרים שנשפכו כמים להמס את לב העם ולהראות לו את האכזבות שהביאה לו ארץ ישראל. ולאלה אנו משיבים גם כן את אותו המשל הנ״ל, כי כשם שכתוב בתורה (דברים ל, כ) ״כי הוא חייך וארך ימיך״, כך כתוב גם כן בנוגע לארץ ישראל ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ד׳ לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ״ (דברים יא, כא).

33ודוקא עכשיו, ״אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ד׳״, עלינו לשמוע את קול השי״ת האומר ״ומפתח אהל מועד לא תצאו, פן תמתו, כי שמן משחת ד׳ עליכם״ (ויקרא י, ז). ואם גם בארץ ישראל גדולה הסכנה, וכהנה וכהנה תאכל החרב, אבל ארץ ישראל נקנית גם כן על ידי יסורין, וסוף סוף כאן בארץ ישראל הוא ״מקום חיותנו״, וכאן ״שמן משחת ד׳ עליכם״.