הגיונות אל עמי, חלק ב, חיי שרה כג

1אלקי השמים ואלקי הארץ

2״ואשביעך בד׳ אלקי השמים ואלקי הארץ, אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני״ (בראשית כד, ג).

3א. ״ההבדל בין קנה שמים לאלקי שמים״.

4את התואר אלקי השמים ואלקי הארץ אנו מוצאים כאן בפעם הראשונה, אמנם אנו יודעים כי ״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״ ו״ביום עשות ד׳ אלקים ארץ ושמים״ אבל לא מצינו שיוכתר בתואר הזה עד אברהם. גם מלכי צדק מלך שלם כינה את אלקים בשם ״קנה שמים וארץ״, אבל יש הבדל בין ״קנה שמים וארץ״ ל״אלקי השמים והארץ״.

5על פי דברי הרמב״ם במורה נבוכים חלק שני (פרק מ״ז) שאומר ״דעת המאמינים בקדמות העולם או חדושו לכל מי שיאמין שיש שם אלקי נמצא הם שלשה דעות - וכו׳ - הדעת השלישי הוא דעת אריסטו והנמשכים אחריו ומפרשי ספריי, וזה שהוא אומר, שלא נמצא כל חומר מלא חומר כלל - וכו׳ - רוצה לומר, שהחומר ההוא הראשון לא הוה ולא נפסד בעצמו, אבל הצורות יבאו בו זו אחרי זו, פושט צורה ולובש אחרת, ושזה הסדר כולו העליון והתחתון לא יפסד ולא יבטל ולא יתחדש ממה שאין בטבעו״.

6ולדבריו בודאי שאי אפשר לכנות את הקב״ה רק בשם ״קונה שמים וארץ״ אבל לא הבורא והיוצר של השמים והארץ, כי הקונה קונה מן המוכן, כלומר, על ידי הקנין עובר הדבר המתקיים מרשות לרשות, ויש שהוא קונה גם בלי דמים על ידי שינוי מעשה, וגם ״נעל גדר ופרץ כל שהוא הוי חזקה״, ולדברי אריסטו גם הקב״ה אינו מחדש בעולמו אלא את השינוי מעשה מה שהוא פושט צורה ולובש צורה אחרת.

7אכן לא כן היא דעת התורה שהיא רואה תמיד את הקב״ה לא בתור קונה אך בתור בורא ועושה.

8ואברהם אבינו עוד נתן פירוש על זה באמרו ״אלקי השמים ואלקי הארץ״.

9כי באמרנו, שהקב״ה הוא הבורא והעושה עוד יש לטעות ולחשוב, שהוא כמעין הבריאה והעשיה הנעשות על ידי אדם, אבל באמת גם על זה נאמר ״ואין לו שום דמיון כלל״, כי כשאדם עושה איזה דבר הנה העושה והנעשה שני דברים נפרדים המה, ואין הנעשה צריך להעושה אלא שיוציאו מכח אל הפועל, אבל כיון שיצא תו אינו צריך כלל לעושהו, ואפשר לו להנעשה להתקיים בלעדו. והוא מפני שהאדם בורא ועושה רק יש מיש, לא כן הבריאה של הקב״ה, שהיא בריאת יש מאין, ואת זה אי אפשר להבין ולתפוס רק על ידי ״ואתה מחיה את כולם״, כלומר, שכל החיות שבכל הבריאה והיצירה כולה מן הדומם עד המלאכים, הנה לא רק מקורם מהשי״ת, אך זהו עצמותו של השם.

10והיטב כלל זאת הרמב״ם בדברים קצרים בראש ספרו הגדול ״היד החזקה״ באמרו ״יסוד היסודות ועמוד החכמות הוא שיש מצוי ראשון והוא הממציא לכל הנמצאים, וכל הנמצאים בשמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא באמתת המצאו ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות״.

11והדברים ברור מללו שיש רק מצוי אחד זוהי עצמותו של הקב״ה, וכל שאר הנמצאים אינם נמצאים אלא בכח המצוי הזה שלוּ יופסק אף לרגע יופסקו ממילא כל הנמצאים כולם.

12יש רק אמת אחת, זהו ״אמתת המצאו״ וכל השאר אינם קיימים אלא מחמת האמת הזו, כמו שנאמר ״כי אתה אלקים אמת ודברך אמת וקיים לעד״.

13ומשום זה אומר הרמב״ם עוד ״הקב״ה מכיר אמיתתו ויודע אותה כמו שהוא ואינו יודע בידיעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד, אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פנה ובכל דרך יחוד - וכו׳ - נמצאת אתה אומר, הוא היודע והוא הידוע והוא הידיעה עצמה הכל אחד״ (פ״ב מהלכות יסודי התורה הלכה י׳), ומכיון שהשי״ת יודע הכל וכל מה שידוע לו הכל אחד, נמצא שהכל הוא אחד בבחינה זו, שהכל מתקיים רק מכח האחד הנ״ל.

14כל אלה כבר הדגיש הרמב״ם בעצמו, אבל בדברים קצרים מאד ״אלקי השמים ואלקי הארץ״, שזאת אומרת ״שכל הנמצאים בשמים וארץ ומה שביניהם אינם נמצאים אלא מאמתת המצאו״.

15ב. שיטת הרמב״ם והראב״ד בידיעה ובחירה.

16ובזה נבין גם כן את דברי הרמב״ם בפ״ה מהל׳ תשובה (הלכה ה׳) שמפלפל באמונת ידיעה ובחירה, שלכאורה שתי האמונות הללו הן תרתי דסתרי, ומשיב על זה ״דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים, אבל צריך אתה לידע ולהבין דבר זה שאני אומר, וכבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה, שהקב״ה אינו יודע בידיעה שהוא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד״ וכו׳ וכו׳.

17והראב״ד צעק על זה ככרוכיה, וכדי לתרץ את הקושיא הנ״ל הוא אומר בפשטות גמורה ״אם היה צדקת האדם ורשעתו תלויים בגזרת הבורא ית׳, היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו, והיתה לנו שאלה קשה מאד - וכו׳ - אבל הוא כידיעת האיצטגנינים, שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה״.

18אבל באמת לא ירד הראב״ד לעומד דבריו של הרמב״ם, כי מכלל דבריו הנ״ל נסתר תירוצו של הראב״ד מאליו, כי באמת ידיעת הקב״ה הנה לא רק שהיא גזרה, אלא שהיא עוד יותר מגזרה, הידיעה זהו המעשה גופא, כי היודע והידוע והידיעה הכל אחד, ומובן מאליו שאי אפשר להתיר את השאלה של הרמב״ם על ידי הסבר פשוט שכזה ובעל כרחנו עלינו לשמוע בזה את דברי המורה הגדול הרמב״ם ז״ל.

19ג. שרידי השקפות אליליות בהפילוסופיה.

20״ואשביעך בד׳ אלקי השמים ואלקי הארץ״.

21״עד שלא בא אברהם לא היה מלך אלא על השמים בלבד, ומשבא אברהם המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר ואשביעך בד׳ אלקי השמים ואלקי הארץ״ (ספרי פ׳ האזינו).

22אנו מוצאים, שהאומות הקדמוניות עבדו ביחוד להשמש והירח ולכל צבא השמים כמה שכתוב ״ופן תשא עיניך השמימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית להם״ וכדומה, וכדומה ואמנם גם הפילוסופיה נלחמה בעבודת האליליות, אבל כשאנו מסתכלים היטב אנו רואים, כי סוף סוף נשארו גם אצל הפילוסופים של הגויים הרבה יסודות מהשקפת האליליות, גם הם ראו בשמים בריאה אחרת לגמרי מזו של הארץ, ולא נעקרה מלבם לגמרי ההכרה האלילית להעריץ את השמים בהערצה אלילית.

23למשל, אריסטו, הגדול שבין כל פילוסופי קדם אמר, כפי שמביא זאת הרמב״ם במורה נבוכים ח״ב (פ׳ י״ג) ״כי השמים אינם נופלים תחת ההויה וההפסד בשום פנים, והוא השמים לא סר היותם כן, ושהזמן והתנועה עולמיים תמידים לא הוים ולא נפסדים, ושהדבר ההוה והנפסד הוא מה שתחת גלגל הירח לא סר היותו כן, רוצה לומר, שהחומר ההוא הראשון לא הוה ולא נפסד בעצמו, אבל הצורות יבאו בו זו אחרי זו, פושט צורה ולובש אחרת״ וכו׳.

24והדברים ברור מללו, כי מבדיל הוא בהבדל עצמי בין מה שתחת גלגל הירח ובין מה שלמעלה מגלגל הירח, וכרחוק השמים מן הארץ כן רחוק היחס שביניהם ובין הקב״ה, השמים המה נצחיים כשם שהבורא יתברך הוא נצחי, בעוד שמה שמתחת גלגל הירח הוא תמיד משתנה פושט צורה ולובש צורה.

25וכל זה למה? מפני שסוף סוף גם הוא בן אומה עובדת האלילים היה ואם כי נלחם בזה בכל תוקף שכלו הגדול, בכל זאת נשארו גם במוחו רשומים נכרים ממנה וגם הפילוסופיה שלו אשרה את מה שנאמר ״רם ד׳ על כל גויים על השמים כבודו״, כלומר, רק בשמים כבודו.

26וזהו שאמרו חז״ל ״עד שלא בא אברהם לא היה מלך אלא על השמים בלבד״ וכל חדושו של אברהם הוא שהמליכהו גם על הארץ.

27וזהו שמסיק נעים זמירות ישראל, אחרי הכתוב ״רם על כל גוים ד׳״ וכו׳ ״מי כד׳ אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ״ (תהלים קיג, ד-ו).

28ד. ההבדל בין השמים והארץ לדעת הרמב״ם.

29הרמב״ם כאמור היה הבר פלוגתיה היותר חזק של אריסטו בזה ומאריך מאד להראות כי ״גם השמים הוים ונפסדים״, ובכל זאת גם הוא מבדיל, בבחינה ידועה בין תכונת השמים ותכונת הארץ, כלומר, בין מה שלמטה מגלגל הירח ובין מה שלמעלה מגלגל הירח, ובשביל כך הוא פוסק הלכה פסוקה וברורה כדרכו בהלכות יסודי התורה פ״ג (הלכות ט׳ י-יא) ״כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש וידיעה והשכל הם, והם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והיה העולם כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו ומשבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים, וכשם שמכירים את הקב״ה כך מכירים את עצמם ומכירים את המלאכים שלמעלה מהם, ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם. ברא האל למטה מגולם הירח גולם אחד שאינו כגולם הגלגלים וברא ארבע צורות לגולם זה, ואינם כצורת הגלגלים ונקבע כל צורה וצורה במקצת גולם זה, צורה הראשונה צורת האש - וכו׳ - ארבעה גופים הללו אינם בעלי נפש ואינם יודעים ולא מכירים אלא גופים מתים, ויש לכל אחד ואחד מהם מנהג, שאינו יודעו ולא משיגו ואינו יכול לשנותו״.

30והדברים מדברים בעדם, שיש מרחק גדול מאד באיכותם של השמים והארץ, כהמרחק של בעלי נפש והכרה מגולמים פשוטים שאינם יודעים ואינם מכירים וגם אינם מרגישים כלל וכלל.

31ובאמת אין לזה שום מקור ברור בהתורה הכתובה והמסורה, אך יש לזה מקור רק בהפילוסופיה היונית ששלא במתכוון הושפע גם ה״מורה״ הגדול במידה ידועה ממנה, ועל כן סבר כי הגלגלים הם בעלי נפש והכרה הרבה יותר מהאדם כמו שאומר במורה (ח״ג י״ד), וההפרש ביניהם בין רוח האדם ובין גורמי השמים מעלת העצם והוא רחוק מאד שיהיה המעולה כלי למציאות הפחות והשפל, ואומר עוד ״יש חושבים, שתכלית המציאות כולה, מציאת מין האדם לבדו לעבוד את ד׳ ושכל מה שנעשה אמנם נעשה בגללו עד שהגלגלים אינם סובבים רק לתועלתו״ (שם י״ג). הרמב״ם אומר ״יש חושבים״, כלומר, שהוא, המורה הגדול, אינו חושב כך, אבל באמת המחשבה הזו מתאימה דוקא מאד לרוח תורתינו ונאמרה ונשנתנה הרבה פעמים גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל פה, כמו ״הן לד׳ אלקיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה, רק באבותיך חשק ד׳ לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם״ (דברים י, יד-טו), או ״ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח - וכו׳ - אשר חלק ד׳ אתם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ד׳ - וכו׳ - להיות לו לעם נחלה כיום הזה״ (דברים ד, יט-כ), וחז״ל אמרו שאדם אחד שקול כנגד כל מעשי בראשית (אבות דרבי נתן ל״א ג׳), ועל הכתוב בסוף קהלת ״את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם״ הוסיפו כי ״כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה״.

32וכבר האריכו בזה ביותר שני גדולי ישראל שהיו גם כן פילוסופים גדולים, ר׳ סעדיה גאון ורבנו בחיי הספרדי, הראשון אומר, ״כי הכל לא נברא כי אם בשביל האדם״ יען ״כי אף על פי שגופו קטן, נפשו רחבה מן השמים ומן הארץ כי מדתו כולל כל אשר בם ומה שיש למעלה מהם אשר בו היא עמידתם (אמונות ודעות מאמר ד׳), והשני, רבנו בחיי הספרדי, בדברו על דבר הכוכבים ומזלות אומר ״והכוונה בכל דבר ממנו כוונת תועלת ותקנה למדברים״ יען כי ״האדם הוא העולם הקטן והוא הסיבה הקרובה להוית העולם הגדול״.

33ועל כל פנים אנו רואים, כי ההלכות הנ״ל שקבע הרמב״ם ביסודי התורה שלו אינן הלכות פסוקות כלל וכלל, ואדרבא רוב גדולי ישראל סוברים להיפך, כי היחוס של מה שלמטה מגלגל הרקיע גדול יותר מהיחוס של מה שלמעלה מגלגל הירח.

34וכבר הכריעו בזה חז״ל ואמרו על הכתוב ״ביום עשות ד׳ אלקים ארץ ושמים״, כי מה ש״בכל מקום הקדים הכתוב שמים לארץ וכאן הקדים ארץ לשמים, מלמד ששניהם שקולים הם״ (ירושלמי חגיגה ב, ה״א).

35ואת התורה זו גופה גילה אברהם אבינו ועל כן הדגיש אלקי השמים ואלקי הארץ ולא אמר אלקי השמים והארץ, כדי להשמיענו ששניהם שקולים הם.

36ה. החקירה על דבר השגחה פרטית.

37החקירה אם יש איזה הבדל איכותי בין השמים ובין הארץ נוגעת לא רק במעשה בראשית אך גם במעשי בני אדם, וזהו אם יש השגחה פרטית או לא.

38והרמב״ם כשבא לזה במורה נבוכים ח״ג (פרק שבעה עשר) מביא בזה שוב את שיטת אריסטו שסובר ״שהשי״ת משגיח בגלגלים ומה שבהם, ומפני זה התמידו אישיהם על מה שהם עליו והשגחת השם תכלה ותפסק אל גלגל הירח - וכו׳ - והמשל בו, אם נשבה רוח סוער או בלתי סוער, אין ספק שיפול קצת עלי זה האילן וישבר סעיפי האילן אחר וישליך אבן מתל של אבנים ויסער הים ותטבע הספינה שהיתה שם ויטבעו כל מה שבו או קצתם, ואין הפרש אצלו בין נפילת העלה ההוא ונפילת האבן עם טביעת החסידים החשובים ההם אשר בה בספינה״.

39והרמב״ם מוסיף על זה ״וזהו סעיף מחדושו בקדמות העולם״, כלומר, שהא בהא תליא, שכיון שאריסטו הניח את היסוד של קדמות העולם, ממילא מסתעפים מזה כל הענינים הנ״ל, ומאחרי שהרמב״ם סתר את היסוד ממילא נופלים כל הבנינים הנ״ל.

40אבל באמת שיטת אריסטו הנ״ל בנויה לא רק על היסוד של קדמות העולם, אך יש בה גם משום יסודה של עבודה זרה, שגם היא בעיקרה נוסדה הל ההבדל בין מה שתחת לגלגל הירח ובין מה שלמעלה מגלגל הירח, שאת הראשון שעבדה להשני ועל כן עבדו לצבא השמים.

41ואריסטו שהיה סוף סוף בן אומה עובדת אלילים היה מושפע בעל כורחו מזה וחשב גם כן, כי לא לכבודו של הקב״ה להשגיח על מה שמתחת לגלגל הירח, וחשב גם כן כי מה שמתחת במקום לפי השקפתנו הוא גם כן נחות דרגא בעיני הקב״ה, והעלים עין, כי כל המושג מעלה מטה הוא רק מושג יחסי.

42ושכח את תורתו העצמי שלמד לכל שאין אצל הקב״ה ״לא מקום ולא מדה, לא עליה ולא ירידה לא ימין ולא שמאל לא פנים ולא אחור״.

43ואברהם, שכל דבריו לאליעזר עבד אברהם בנויים על יסוד של השגחה פרטית גם על מה שמתחת לגלגל הירח כמו שאומר ״הוא - ד׳ - ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני ליצחק״, מדגיש ביחוד ״את אלקי השמים ואלקי הארץ״, כלומר, שבאותו אופן שהוא משגיח למעלה מגלגל הירח, באופן זה ממש הוא משגיח גם מה שלמטה מגלגל הירח.