הגיונות אל עמי, חלק ב, וישב נ

1השתלשלות הדברים של מכירת יוסף (לשבת חנוכה)

2ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם - וגו׳ - ויחלם יוסף חלום - וגו׳ - ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו״ וגו׳ (ראש פ׳ וישב).

3א. כל הפוסל במומו פוסל.

4באמת אמרו (ע״פ קידושין ע, א) ״כל הפוסל במומו פוסל״, וגם בנידון דידן אנו רואים זאת באופן בולט.

5כי הנה על ״ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם״ יש פירושים שונים, וקרוב יותר אל הפשט הוא פירושו של ר׳ יהודא שאמר ״מזלזלים הם בבני השפחות ונוהגים בהם כעבדים״ (ירושלמי פאה פ״א ה״ט), ולזה מתאימים הדברים ״והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו״, כלומר, שבזה הראה את ענותנותו היתירה שהולך עם בני השפחות כרע וכאח, ועל כן ״ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם״, כלומר, שזה נתן לו ליוסף את הפתחון פה לדבר רעה על אחיו שהם מזלזלים במדה טובה זו מדת הענותנות, ולבסוף אנו שומעים אחר כך את חלומותיו של יוסף, ומה אנו שומעים מהם? כידוע כל החלומות הולכים אחרי הרהור הלב, ומי שחולם שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לו, הלא סימן הוא, שגם ביום חלם רק על דבר זה, והאם יש לך סתירה יותר גדולה מזו, סתירה בין הדבה רעה שלו ביום ובין חלומותיו בלילה, בעוד שגם אלה האחרונים באים מהרהורי היום כאמור?

6זהו ״ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת״, זו היתה שוב גערה על הדבה רעה שהביא מקודם כנ״ל.

7ואמנם בצדק אמרו חז״ל ״כל הפוסל במומו פוסל״, והכלל הזה הוא מבלי יוצא מן הכלל אפילו לצדיקים הכי גדולים כיוסף הצדיק, כי ברם ״אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״.

8ב. ״שכם מקום מוכן לפורעניות״.

9״וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה״ (בראשית לז, יד).

10״תני משום ר׳ יוסי, שכם מקום מוכן לפורעניות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד״ (סנהדרין קב, א).

11חז״ל חושבים בכאן שלישיה של ״תרתי דסתרי״ שלפעמים גם ב״ארזים נפלה שלהבת״, והמה סותרים את עצמם מיניה וביה ואינם מרגישים כלל בהסתירה הזו, לכאורה אין מסובב בלי סיבה, אבל יש שגם אצל אנשים דגולים מרבבה בא המסובב בסתירה גמורה להסיבה שהביאתו ואינם מרגישים כלל שה״סוף מעשה״ הוא בנגוד גמור לה״מחשבה תחילה״.

12כבר הראנו על הסתירה הפנימית בדרכו של יוסף, אבל גם בדרכיהם של האחים אנו מוצאים סתירה בין הסיבה והמסובב, הסיבה לשנאתם היתה מה ש״ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם״, כלומר, שהרגישו את עצמם נעלבים במה שדבר יוסף בגנותם, ואמנם אם כי על האדם להיות מ״הנעלבים ואינם עולבים״, אבל אין זאת אומרת, שהאדם צריך להיות חסר הרגשה לגמרי, לבלי להרגיש כלל בבושת, אדרבא זהו החסרון הכי גדול לאדם שלא ידע בושת כלל, ובשביל כך אמרו (משנה כתובות פ״ג, מ״ז): ״הכל לפי המבייש והמתבייש״, ועל כן הוא אומר ״הנעלבים ואינם עולבים״, אבל על כל פנים צריך להיות נעלב. ואם כן מה שהרגישו האחים נעלבים ממה שחשד יוסף בכשרים אין בה כלל פלא, אבל המסובב מהעלבון הזה הרי סותר לגמרי את הסיבה, כי כלום יש עלבון יותר גדול להם, להאחים, מהפרשיות השלמות שבתורה המספרת ממכירת יוסף ״על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים״, ואם החשד של ״מזלזלים הם בבני השפחות ונוהגים בהם כעבדים״ פגע בנפשם כל כך, כמה היה צריך להרעיד אותם הרעיון, כי הם יהיו נאשמים במכירת אחיהם ממש, ולא בן שפחה רק בן צדקנית כרחל. ואם היו נעלבים ממה שאמרו עליהם ״חשודים הם על אבר מן החי״, הלא הצדיקו בעצמם את החשד הזה בהשליכם את אחיהם בבור של נחשים ועקרבים, וכלום אבריו של אדם אינם אבר מן החי?

13אכן כהאי גוונא אנו מוצאים גם כן ״בשכם ענו את דינה״.

14גם מעשה שמעון ולוי בשכם לא מצא חן כלל וכלל בעיני יעקב אבינו, והוא צועק עליהם ״עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפריזי״. ואמנם הם, שמעון ולוי, לא נשארו לו חייבי תשובה והשיבו לו על זה ״ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו״, אבל כידוע לא היה תירוצם תירוץ מספיק בעיני יעקב, ולפני מותו דבר להם קשות (בראשית מט, ה-ז) ״שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם - וכו׳ - ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה״ ומדוע? מפני שבאמת בתירוצם יש סתירה מניה וביה ״הכזונה יעשה את אחותנו״, הלא זאת אומרת הקפדה מיוחדה על כבוד המשפחה, ושלא יראה ח״ו שום פגם עליה, אבל מעשיהם הלא סותר לגמרי להנמוק הנ״ל ״ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה - וכו׳ - ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים - וכו׳ - ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר - וכו׳ - ויבזו העיר אשר טמאו אחותם, את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם״. והאם פגם של עון שפיכת דמים הוא פחות מפגם של גילוי עריות, כי סוף סוף הכי דינא הכי להרוג בשביל מעשה פשע אחד עיר שלימה, ועוד יותר לבוא במרמה אל אנשים שאינם יכולים לעמוד כנגד, ואם אלה חטאו, הצאן והבקר מה חטאו? וזה שטען יעקב ״עכרתם אתי להבאישני״, כלומר, במקום שרציתם להציל את כבוד המפשחה שלי, הנה עשיתם את ההיפך והבאשתם את המשפחה, ושוב סתירה בין הסיבה והמסובב.

15זהו ״בשכם ענו את דינה״.

16אבל גם כן ״בשכם נתחלקה מלכות בית דוד״, שגם שם אנו רואים את התרתי דסתרי, את הסתירה בין הסיבה ובין המסובב.

17הסיבה היתה כפי המסופר במלכים (מלכים א י״ב:ג׳, ) ״וילך רחבעם שכם - וכו׳ - ויבאו ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמר, אביך הקשה את עלנו ואתה עתה הקל מעבדת אביך הקשה - וכו׳ - ויען המלך את העם קשה - וכו׳ - לאמר, אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים - וכו׳ - וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם - וכו׳ - וימלך עליהם רחבעם״, אבל מי אינו יודע כי מלכות ישראל שבאה מירבעם עוד הכבידה את עולה יותר ממלכות ישראל, ושוב דבר והפוכו, וה״סוף מעשה״ הוא בניגוד גמור לה״מחשבה תחילה״ בבחינת ״שני הפכים בנושא אחד״.

18זהו ה״חוט המשולש״ של שכם שכל חוט סותר את עצמו בסתירה פנימית, סתירה בין ההנחות הראשונות ובין המסקנות היוצאות מהן.

19ג. ״נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה״.

20״דרש רב נתן בר מניומי משמיה דר׳ תנחום, נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי, ומאי דכתיב והבור ריק אין לו במים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו״ (שבת כב, א).

21ואת סמיכת הפרשה שבין שני הענינים הרחוקים לכאורה לגמרי זה מזה, אפשר להבין בנקל על פי דברינו הנ״ל.

22כי כאמור, כל המעשה הנורא, השלכת יוסף הבורה בא גם כן רק מצד הערכה היתירה שנתנו האחים לחילול כבודם, שאמנם ראו בזה גם חילול כבוד שמים, אבל מתוך ההערכה היתירה הנ״ל באו, כאמור, לידי סתירה פנימית, שהמעשה שלהם סתר לגמרי את הכוונה.

23וזהו גם כן בנר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה, שבודאי הוא נותן הערכה יתירה למצות נר חנוכה, כי לא לחנם הוא טרח כל כך לטפס ולהניחה למעלה, אך המעשה סותר לגמרי את הכוונה, ובמקום הידור מצוה הוא פוסלה לגמרי.

24ואמנם הרבה דוגמאות אנו מוצאים גם בההיסטוריה העתיקה שלנו וגם בחיינו ההוויים מעין זה.

25למשל, המסופר ביומא (כג, א) ״מעשה בשני כהנים שהיו שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהם לתוך ארבע אמות של חברו, נטל סכין ותקע לו בלבו - וכו׳ - געו כל העם בבכיה, בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר, אמר הרי הוא כפרתכם ועדיין בני מפרפר ולא נטמאה סכין, ללמדך, שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכת דמים״.

26ואמנם אין לך מקום קדוש יותר מבית המקדש, אבל הלא קדושת האדם עומדת עוד במעלה יותר עליונה, שהרי כל קדושת בית המקדש באה רק על ידי בני אדם המקדישים אותו, וגם כלי שרת אינם מתקדשים אלא מדעת בני אדם.

27סדר טהרות תופס אצלנו מקום די חשוב, והזהירות בחוקי הטהרה גדול ערכה לאין שיעור, אבל דיני טומאה וטהרה גופא מראים באופן הכי בולט על חשיבות החיים כשהם לעצמם, כל עיקר הטומאה בא רק על ידי המיתה, המת הוא אבי אבות הטומאה והנוגע במת הוא אב הטומאה, וגם הנוגע בדוד מלך ישראל אחרי מיתתו נעשה אב הטומאה, והנוגע בשרץ חי - להבדיל - לא נטמא כלל.

28ואמנם לפני החורבן, חורבן הבית שני, הניחו את הנר חנוכה למעלה מעשרים אמה, נר חנוכה, סמל קדושת בית המקדש מחד גיסא וזהירות בטומאה וטהרה מאידך גיסא, דלק גם לפני החורבן ממש, שהרי גם מהמעשה הנ״ל אנו רואים עד כמה היה יקר להם כבוד בית המקדש ועבודתו, ועד כמה היו נזהרים בדיני טומאה וטהרה, אבל מתוך הערכה יתירה לאלו - ההנחה למעלה מעשרים אמה - בטלו את כל התוכן הפנימי שבשני הדברים הללו יחד, באו מתוך כך לשפיכת דמים, שזהו הנגוד הגמור גם מהקדושה וגם מהטהרה בכלל, כנ״ל.

29וכן חרב הבית מפני שהניחו את הנר חנוכה למעלה מעשרים אמה.

30ד. ובימינו אנו.

31אולם גם בימינו אנו אנו רואים בישראל מפלגות שלמות שיש להן הפסול של נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה.

32יש כאלה שהעמידו את כל היהדות על בית הכנסת לבד, ומוצאים כסף כתועפות ובונים היכלים רמים ונשאים שיתפללו שם - לא חלילה הם בעצמם - עשרה בטלנים מדי יום ביומו, ואינם שמים כלל לב על הסתירה שהמה סותרים את עצמם בזה, כי הלא התפלה שלנו קשורה להתורה כגחלת באש. אנו מתפללים ״והאר עינינו בתורתך״ ״השיבנו אבינו לתורתך״ וכו׳ וכו׳, ואלה שרומסים את התורה ברגל גאוה תפלה מה להם?

33ושוב יש לנו עסק עם מניחי ״נר חנוכה למעלה מעשרים אמה״, עם פסול של ״לא שלטא בה עינא״.

34יש מפלגות כאלה, שמכל התרי״ג מצות שבתורה לקחו להם רק מצוה אחת, מצות ״ישוב ארץ ישראל״, שאמנם יש אומרים שהיא שקולה ככל המצות שבתורה, ואם כי גם על הרבה מצות אחרות אמרו על כל אחת מהן שהיא שקולה ככל המצות, על זה אינם שמים לב כלל.

35ושוב תרתי דסתרי, הללו אינם חלים ואינם מרגישים שבלי תורת ישראל אין ארץ ישראל, ובאין יהדות לגמרי אין יהודים.

36כי כלום ראיתם מימיכם איזו אומה אחרת שתהיה לה טענה ומענה על ארצות שישבו בהם אבותיהם לפני אלפי שנה? וכלום ראיתם מימיכם אומה שתגעגע בכלל לארצות שהיו לה לפני מאה דורות לפנים? אין זאת אלא שגם בזה אנו רואים את היד החזקה של שומר ישראל שנשבע ״והעלה על רוחכם היה לא תהיה, אשר אתם אמרים נהיה כגוים״ (יחזקאל כ, לב), ואיך יכלכלו אתה את התרתי דסתרי ביחד, מחד גיסא הם מכריזים בקולי קולות ״נהיה כגוים״ ומאידך גיסא המה עובדים בלב ונפש בעד ארץ ישראל?

37ידועים המה דברי חז״ל בטעמא של דבר שפתחה התורה ב״בראשית ברא אלקים״ ולא ב״החודש הזה לכם״? כדי ״שלא יאמרו אומות העולם לסטים אתם״, ואמנם להבלתי מאמינים ב״בראשית ברא אלקים״ הדרא באמת קושיא לדוכתא, הקושיא של ״לסטים אתם״ לא רק עכשיו בהביאה השלישית שלנו לארץ ישראל אך גם בהביאה הראשונה, אין לנו שום תעודה אחרת, תעודת זכות על הארץ, זולת תעודת התורה, והתורה בעצמה מכרזת ואומרת (דברים ו, י-יא) ״והיה כי יביאך ד׳ אלקיך אל הארץ - וכו׳ - לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא בנית, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת״, ואלה המכריזים על בנין ארץ ישראל על פי הצדק הסוציאלי ובלי הצדק של התורה, מה עמוקה היא הסתירה שבנשמתם.

38בקיצור, גם בימינו ולעינינו נעשים חורבנות על ידי הפסול של ״נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה״, כי לא רק במה שמניחים אחת למעלה מן המדה, מורידים הרבה דברים עיקריים אחרים למטה עד שאול תחתית, אלא כי גם הדבר שמרימים ״לא שלטא ביה עינא״, ואינם רואים ואינם מרגישים כלל וכלל את התוכן שבו.