הון עשיר על משנה בבא בתרא ב:א
הון עשיר על משנה בבא בתרא · Hon Ashir on Mishnah Bava Batra 2:1
Open in the reader →1ואת הסלעים וכו' וסד בסיד . בנוסח המשנה דבבלי ודירושלמי גרסינן בהך סיפא או סד בסיד, וליכא למימר דטעות נפל בספרים שהרי ה"ג בירושלמי בפירקין (ה"א ג:) לא יחפור וכו', כיני מתניתא וסד בסיד, אם סד בסיד כל שהוא אם לא סד בסיד שלשה טפחים, מהדא מרחיקין את הגפת והזבל והמלח והסיד והסלעים מכתל חבירו שלשה טפחים או סד בסיד, ע"כ. ואין ספק דטעות נפל בספרים וצ"ל כיני מתניתא או סד בסיד, שהרי מפרש ואזיל ומוכיח שאו זה או זה דיו, וזה מוכיח אותו מסיפא כדקאמר מהדא וכו', הרי מפורש דאו בפירוש גרסינן בסיפא. ותמהני מהתוספות (דף יז. ד"ה וסד בסיד) שכתבו התי"ט דלא רצה לגרוס אותו. והא דלא ערבינהו התנא לפי דברי הירושלמי דחולק אבבלי וס"ל דאף ברישא או או קתני, י"ל מן הטעם עצמו שכתב הבבלי (דף יט.) דרישא הוי בהזיקא דמ(מ)[ת]ונא וסיפא בהזיקא דהבלא, ושאין זה הכרח לפרש ברישא וסד אי לאו דאית ליה ראיה מפורשת מברייתא אחרת כמבואר בש"ס דהוי דינא הכי, והירושלמי לא סלה"ו כאותה ברייתא, ואפשר משום דהיא יחידאה דתניא ר' יהודה אומר וכו', וס"ל לירושלמי דתנא דידן פליג עליו, ומה"ט לא הביא הירושלמי לברייתא זו כלל. ומה שהקשו התוספות (יז. שם) דאי גרסינן או בסיפא בפירוש, הוה ליה לתלמודא לפשוט הבעיא דרישא הוי וסד דווקא, מדלא תנן או כמו בסיפא. מלשון הירושלמי מוכח דאין זה הכרח, שהרי אדרבא הם פירשו לרישא דומיא דסיפא באו, משום שכן דרך התנא לפעמים לסתום דבורו ברישא והדר פרושי קמפרש יותר בסיפא, ולסתימתו דרישא היינו יכולים ליתן טעם ולומר דרצה לרמוז לנו אף אם היה האמת כפי הירושלמי דאו או קתני דמ"מ ההיזק השנוי ברישא הוא היזק גדול יותר מדסיפא, והראיה דסתם דבורו והראה לנו לכאורה דתרתי בעינן, באמרו וסד אע"פי שאין כוונתו כך, משא"כ בסיפא דקתני או סד בפירוש. ונפקא מינא לידע חילוק זה להקל או להחמיר בעניינים אחרים הדומים לאלו שאינם מפורשים במשנה, וא"א לומר דלא הוי ההיזק הראשון חמור, שהרי תלמודא דידן פירשוהו בפירוש כפשוטו דהוי לחומרא דתרתי בעינן משא"כ בסיפא: